צונזר מהיומן

צונזר מהיומן

הפעם אהיה פחות נחמד, כי באמת נמאס (אבל עדיין אשאר בגבולות הנימוס).

עמית סגל כותב בטוויטר –
‏הקריאה לסנקציות על רוסיה בשם המוסר היהודי מרגשת וחשובה. אבל לא כשהיא באה מהצבועים שלא רואים שום בעיה בתשלום מאות מיליונים למשפחות רוצחים מעבר לכביש כאן, לא בחרקוב.

הרגיז אותי. הוא מדבר על צבועים, הפריבילג העשיר הזה? על העיוורון. ומה שמוכיח שבישראל יש שכבות על שכבות של חרא. (אמרתי כבר שאהיה פחות נחמד).

ועוד כמה נתונים מבאסים –
בקצה הנשימה של המדכא נמצא המדוכא. (את זה ידע גם הגל). כפי שאמר מאיר אריאל – בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה.

בשנתיים האחרונות נוכחנו בשליטה מוחלטת במשק, כמו בקומוניזם.

עלה בדעתי שהמילים דוקטור דיקטטור ודוקטרינה קרובות, וכנראה מאותו השורש.

*

עוד ממאמרו של אורן –
"אם זהותך היהודית מבוססת על פחד מזרים, או אמונה בכוח על-אנושי כמו משיח שפועלו יאפיל על מרכזיות האדם ומעשיו – השקפותיך אינן ציוניות".

לאו-דווקא, יש גם ציונות משיחית.

"ההשקפות המעדיפות גורם אחר על האדם, כמו למשל אומה, פרולטריון או משיח ונציגיו (תמיד יש נציגים הזוכים לכוח בלעדי במערכות שכאלה) – בנויה על יחסיות גמורה. על כללי מוסר המשתנים לפי האינטרס של הקהילה ולא כפירוש של צדק כללי".

לאו דווקא, ודווקא החברה המערבית הלכה לכיוון של יחסיות גמורה, פוסט-מודרניזם.
(אה כן, התחלתי לשמוע ספר גם על זה).