יומן צהריים, 9.10.22
ערב סוכות.
אמרתי שלא אכתוב על דברים אישיים וכתבתי. סליחה. מחקתי הכול.
(כמובן, חוץ מרטינותיי המוצדקות מעת לעת).
והנה כמה דברים כלליים.
*
דרשה נאה לסוכות שמצאתי בזיכרונות פייסבוק. בכל – זו סוכה. מתוך לגעת בזמן. דברים עמוקים, אני חושב, והמבין יבין.
*
ועוד מהזיכרונות –
לא, לא, פילוסופים חביבים, במשלי נאמר – 'שמח לאיד לא ינקה'.
*
לזהבה גלאון ששיתפה סרטון שבו אמרה שאחד ועוד אחד זה שניים. נשמע פשוט? לא כל-כך. ראסל וויטהד הקדישו 1,000 עמודים לכך בספרם הגדול, ואני לא בטוח אם הצליחו להוכיח את זה. אתמול דיברתי על כך עם אימי מכיוון שונה במקצת.
*
מקשיב לכאן 88, כל כך אוהב מוסיקה ישראלית מושרת, היא כל-כך טובה.
*
ומאתמול –
אחד השירים הראשונים של אבידן, שהתעמקתי בו אי-אז עם ספרו של חיים אהל 'שער לשירה הצעירה' –
בעיות אישיות/ דוד אבידן
כי מרוב שאהבתי אותך לא יכולתי לומר לך
לא יכולתי לומר לך מרוב שאהבתי אותך
מרוב שאהבתי אותך
עד שבאו ימים אחרים ויכולתי לומר לך
יכולתי לומר לך משום שאהבתי אותך
משום שאהבתי אותך
העצים לבלבו בירוק
והשמש הלכה והשחירה
וככל שאהבתי אותך היא השחירה יותר
רחוקה נכונה לזינוק
כמו זן מסוים של פנתר (באמת רק פנתר היא הזכירה)
ואז באנו העירה חבצלת אותי הכירה ובבוקר אותי העירה
ובכל זאת אהבתי אותך
בא האור הסופי וסלק כל ספק
והותיר רק את בית הקולנוע לבן ולוהט בשמש
ומי שיש לו עדיין מה להסתיר בל יראה בשמש
ומי שאוהב בל יעלה אל העיר.
*
מילון – ואין קול ואין עונה ואין קשב.
מחשבות לעצמי 