יומן צהריים, 24.9.22
בפוסט הקודם אמרתי שהשטייטל היהודי סגור ויהיר, אך האם איני פוסל במומי? האם אני סגור ומבודד? כן, בהחלט. האם אני יהיר? יתכן. מי אם כן יאיר את עיניי?
ואגב, גם יאיר לפיד יהיר.
*
ובעניין לפיד –
טוב, צפיתי בנאום לפיד וכמה דברים –
א. נאום יפה, מילים חיוביות.
ב. אבל מילים לבד זה לא מספיק, צריך גם מעשים.
ג. חוששני שאין לו די זמן לזה.
ד. ועדיין נאום טוב, והרבה יותר חיובי משל קודמו.
*
ואסא כשר בדברים נוקבים על החברה הישראלית, הנה לא רק אני חושב כך –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid02DYgkHvhT5ipBQmzjNQEDDcjsmBYJxdJVmMBFXkcCq4eNdqYdfFC1sekcevFggYHWl&id=1490082649
*
ועוד דברים שאמרתי אתמול לאימי על מידת האמת, שהחברה הישראלית התרחקה ממנה –
כידוע, השלטון בישראל, וזה כולל את אמצעי התקשורת, שבארץ הם זרוע שלטונית – מתכחש לאמת, שהם נפגעי החיסון, והאיוולת שבניהול הקורונה. אין ספק בכך.
ובכן, חז"ל אומרים שחותמו של ה' הוא אמת, 'ה' אלוהים אמת'. אך אם אין אמת בארץ, ותהי האמת נעדרת כידוע, היכן אלוהים שלהם?
דבר זה מצטרף ללבטים התיאולוגיים שלי מהפוסט הקודם. וכפי שאמרתי לאחי – 'עליי היו כולנה'. (אגב, יעקב אומר את זה על צרותיו, כל הצרות באו עליו, אבל אפשר להבין זאת בדרכים נוספות).
ואפרופו נעדרת, גם דיברתי על העדרים, כלומר המגזרים, שהפריבילגיות מחולקות בתוכם, ואילו אני מחוצה להם, ולכן נעדר פריבילגיה ומודר הנאה. ובאיזה מגזר אתה? נשאלתי. שום מגזר, או אולי – הדתל"שים, המגזר המקופח ביותר בישראל. (צירפתי את מאמרי בנושא למורדי מילר, מקווה שיעשה איתו משהו).
ואפרופו מודר – במקור ראשון של השבוע יש חוברת על חרם חברתי. התחלתי לקרוא, ודברים סבירים, אבל לא באמת מעמיקים. חרם ונידוי חברתי זה אולי העונש הכבד ביותר שניתן לתת לבן אדם, גרוע יותר מרצח במובנים רבים. והנה, אני מרגיש מוחרם ומודר, וכן גם היה שפינוזה (וכן עוד, אך לא אפרט).
*
חרם הוא גם מושג מקראי, שמשמעותו קדושה. גם בערבית אומרים חראם, שמשמעותו 'אסור'. ובשיכול אותיות אגב – רחם.
ומי מעל בחרם? עכן. ולכן הוא נקרא 'עוכר ישראל'. אך מי עוד נקרא 'עוכר ישראל'? אליהו, וזאת בפי אחאב. אך מה עונה לו אליהו?
וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים.
מלכים א, יח, יח.
ובכן, לדעתי, מאשימים אותי שאני בבחינת עכן, אך למעשה אני בבחינת אליהו. הנה אמרתי את הדברים.
*
חוץ מזה, השבת פרשת ניצבים, ואמרתי כדברים האלה (מעין 'דרשה') –
כל הפרשה הזו, ובכלל חלק גדול מההתחלה והסוף של ספר דברים, מצווה רק דבר אחד – החובה להאמין באלוהים ולשמור מצוותיו, ולא לעבוד אלוהים אחרים. מהן מצוות כבר ענה לנו אדון יוגה – לאו דווקא מצוות חז"ל. ומהם אלוהים אחרים? האם ישו למשל הוא אלוהים אחרים? שאלה, והתייחסנו אליה.
אבל בעצם גם חז"ל הם אלוהים אחרים, שהרי הם מעמידים את עצמם במקום האל, כפי שעולה מהמדרש הבא –
פסחים כב ע"ב
שנינו בברייתא (דף כב:) שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל 'אתים' שבתורה. כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא – פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? – אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא – לרבות תלמידי חכמים.
כלומר – תלמידי חכמים מושמים בשורה אחת עם אלוהים. ובעוד הרב הראשון לא העז לומר זאת, רבי עקיבא הנועז דווקא כן.
מלבד זאת עוד רעיון – אנו קוראים על ברכות וקללות ועל שורת 'ארורים'. והנה, בממצא האחרון מהר עיבל, שהוא המילים הראשונות בעברית, מה כתוב? 'ארור תהיה, ארור!'. זו היא מהות הדת. ושוב אומר השליח שאול – זו קללת התורה, שהמפלט ממנה רק בחסד.
מחשבות לעצמי 