יומן צהריים, 21.10.22
תוכחת.
שיחה עם אחי. לא משנה כל מה שאמרתי, מדם ליבי, אבל נזכיר רק את הפסוק שהזכרתי שם – גדיעת מקל הנועם והבאת מקל החובלים, והפרתי את האחווה. כן, זה מה שיבוא, לדעתי. מחלוקת היא טובה רק כשהיא לשם שמיים ואהבה בסופה, אבל זה לא המצב היום. לכן לא צודק הרב קוק שירין רבן מביא במאמרו על פרשת השבוע –
על כך כתב הראי"ה קוק את מלותיו הידועות: "ויוכר שאי אפשר היה לבניין השלום שייבנה, אלא על ידי כל אותן ההשפעות הנראות מנצחות זו את זו… כי דווקא ע"י ריבוי הכוחות והתנגדותם, ימצא החיים".
ויש אסף אחר, אסף העברי, אבל גם הוא מדבר שטויות וחוזר על עצמו, נמאס. גם אי אפשר לדעת מי שתול וכיוב', כמו שמפניה ההוא שהיה אז, זו לא מחשבה פרנואידית. כך לגבי כל מי שלא מכירים היטב, וזה כולל את כולם.
בפייס –
היום למדתי איך כינה שפינוזה את הדת הממוסדת – 'מקלט הבורות'. אהבתי.
לילה טוב.
דרשה לפרשת בראשית:
כולנו נבראנו בצלם.
(לא צריך יותר מזה, חפרנים. ברב דברים לא יחדל פשע).
כמו כן –
שבת שלוש.
*
לפרסיקו, לבסוף –
על הדבר הזה דיברתי מזמן (גם אתה, כן) – רעיון הבריאה בצלם (בפרשתנו!) הוא נחמד, אבל בישראל כיום כמעט אין לו קיום, אלא להיפוכו – תורת גזע נאציסטית.
שבת שלום.
*
מה במילון? אה, יפה – תוכחת. ויש הבדל כאן בין תוכחה ותוכחת. ובסוף נכנס גם התוכי, לשעשוע אויביי. בסוף העמוד אגב – תורה, ושם ביטויים כמו – 'על תורת ה' פשעו'.
(אבל איזה שיר יפה של רונה קינן עכשיו בכאן 88, אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר וכו', אשרייך רונה).
מחשבות לעצמי 