יומן צהריים, 2.11.22
יום השואה.
תכלס אני כבר מת. קורא אצל רבי נחמן מברסלב 'רחמנא ליצלן', 'זכרונו לברכה', ומרגיש שזה מתייחס אליי. אבל זה לא אומר שאי אפשר להמשיך להתעלל בגוויות.
קורא פוסטים בבוקר, קצת מגיב, אף אחד לא קולע, חוץ מאלון מזרחי –
https://www.facebook.com/733791379/posts/pfbid02bJXDqnAj88go3CZ3tKTEYWPiy9yYTomR7T22ZdAZ8RYYwhLCowp3mLP9hLSxUTzXl/
הרי אמרתי מראש שיום אחרי הבחירות כולם ימשיכו בחייהם ולאיש לא יהיה אכפת, מלבד ברמה הממוצעת היאה לאדם מן הישוב. רק אני אמשיך לשאת את צער העולם בגופי, שלו נוסף עכשיו צער השכינה, על המקום הנורא שישראל הגיעו אליו, וכן אני.
אתמול מצאתי תיאור יפה של מהו 'צער השכינה' הזה –
מַהוּ בֵּאוּר "צַעַר הַשְּׁכִינָה"?
א. "שְׁכִינָה" בֵּאוּרָהּ אוֹרוֹ וּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ הַמִּתְפַּשֵּׁט בַּתַּחְתּוֹנִים, וְצַעַר הַשְּׁכִינָה הַיְנוּ צַעַר מִבִּזְיוֹן כְּבוֹד שָׁמַיִם, כְּבוֹד שָׁמַיִם מֻשְׁפָּל, מְעַטִּים הֵמָּה הַיְרֵאִים וַחֲרֵדִים לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, רַבִּים בְּרֵישׁ גַּלֵּי מְחַלְּלִים וְדוֹרְכִים עַל תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו וְעוֹשִׂים עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה וְאֹזֶן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת, וּמִתְכַּחֲשִׁים וּמִתְנַכְּרִים לִמְצִיאוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵמָּה הַשּׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם וְעַל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא הֵם בְּנֵי הַשִּׁפְחָה, וְשִׁפְחָה יוֹרֶשֶׁת גְּבִרְתָּהּ בְּבִנְיַן הַבַּיִת אֲשֶׁר שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ לְעֻמַּת הַגְּבִירָה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִבֵּיתָהּ לְיַד כֹּתֶל אֶחָד – כֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי וְשָׁם בֵּיתָהּ וְלֹא זָזָה מִשָּׁם.
ב. צַעַר נוֹסָף לַשְּׁכִינָה מִסִּבְלָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, וּנְתָאֵר זֹאת בְּמִקְצָת:
הֲרֵי רַבִּים מֵעַמֵּנוּ סוֹבְלִים, כָּל אֶחָד סוֹבֵל אֶת סִבְלוֹ וְנוֹטֵל אֶת מְנַת חֶלְקוֹ בְּעָנְשֵׁי הַגָּלוּת, וּכְמַאֲמַר הַגְּמָרָא בַּחֲגִיגָה – "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ בְּהֶסְתֵּר פָּנִים אֵינוֹ מֵהֶם", דְּהַיְנוּ כָּל מִי שֶׁבַּגָּלוּת אֵינוֹ סוֹפֵג מַכּוֹת וְהֶסְתֵּר פָּנִים אֵינוֹ מֵעַם יִשְׂרָאֵל. וּבָרוּר שֶׁכָּל אֶחָד נוֹטֵל חֶלְקוֹ בִּלְבַד וְלֹא חֵלֶק חֲבֵרוֹ, אִם כֵּן נִתְבּוֹנֵן, לוּ יְצֻיַּר שֶׁיָּקוּם אֶחָד וְיֹאמַר מוּכָן אֲנִי לִטֹּל יִסּוּרַי וְחֵלֶק יִסּוּרֵי חֲבֵרִי, הַאִם יוּכַל לִסְבֹּל, בְּוַדַּאי לֹא, וְגַם אִם כֵּן יִסְבֹּל הֲלֹא סִבְלוֹ יִהְיֶה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, וְלוּ הָיָה אָדָם צָרִיךְ לִסְבֹּל מְנַת חֶלְקָם שֶׁל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל וְכִי הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה מִתְמוֹטֵט בִּן רֶגַע, וְלָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְכָל אֶחָד חֶלְקוֹ בִּמְנַת הַיִּסּוּרִים כְּפִי חֶלְקוֹ וְכֹחוֹ, זֶה בְּשִׁכּוּל בָּנִים רַחְמָנָא לִצְלַן, זֶה בַּעֲקָרוּת, זֶה בַּעֲנִיּוּת, זֶה בְּחֹלִי וְכַדּוֹמֶה. בַּגְּמָרָא נֶאֱמַר בְּכָל צָרָתָם לוֹ צַר מְלַמֵּד שֶׁהַשְּׁכִינָה סוֹבֶלֶת וּמִצְטַעֶרֶת בְּשִׁתּוּף מָלֵא עִם כָּל צַעַר שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל, וְאִם כֵּן נְצַיֵּר לְעַצְמֵנוּ שֶׁמִּכָּל צָרוֹת יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד, סוֹבֶלֶת הַשְּׁכִינָה, נְרַכֵּז אֶת כָּל צָרוֹת יִשְׂרָאֵל זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה וְנַעֲמִיס אוֹתָם כֻּלָּם עַל גַּב אֵם אַחַת וְהִיא הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, הֲיֵשׁ לְתָאֵר אֶת סִבְלָהּ, שֶׁמִּשְׁתַּתֶּפֶת וּמַרְגֶּשֶׁת הִיא בַּצַּעַר שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְצַעֲרוֹ זֶהוּ מַמָּשׁ צַעֲרָהּ, וּכְמַאֲמַר הַגְּמָרָא שֶׁכְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצַעַר מַה שְׁכִינָה אוֹמֶרֶת: קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי, וּכְאוֹמֵר כָּבֵד עָלַי רֹאשִׁי כָּבֵד עָלַי זְרוֹעִי. וּבְכֵן, אִם אָדָם אֶחָד בְּקֹשִׁי סוֹבֵל אֶת מְנַת חֶלְקוֹ בְּיִסּוּרָיו, וְלוּ יַטִּילוּ עָלָיו גַּם אֶת מְנַת חֵלֶק חֲבֵרוֹ בִּלְבַד כְּבָר יִתְמוֹטֵט, מַה נֹּאמַר עַל צַעַר הַשְּׁכִינָה שֶׁסּוֹבֶלֶת צַעֲרָם שֶׁל רְבָבוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁסּוֹבְלִים כָּל אֶחָד בְּסִבְלוֹ וּמִתְרַכְּזִים סִבְלָם שֶׁל כֻּלָּם עַל גַּב הַשְּׁכִינָה בִּלְבַד. הֲיֵשׁ לְתָאֵר אֶת צַעֲרָהּ וְסִבְלָהּ.
אבל נראה לי שאני סתם מנסה למצוא הגיון, בדרך הדמיון, בניסיון שירד לטמיון.
אז יצאתי לסיבוב בחוץ, שהיה הפעם נורא עוד יותר, כשמשון שיצא החוצה כפעם בפעם ולא ידע שה' סר מעליו.
ובכל זאת כמה צילומים –
*
אבל את הצילום המרכזי לא צילמתי, בגלל צנעת הפרט. היה זה יהודי זקן והדור פנים שישב בפתח שוק מחנה יהודה ועורר את תשומת ליבי. הבטתי בו והוא אמר לי שלום. החזרתי לו שלום והוא שאל אם יש לי צדקה לתת לו. חיפשתי כסף בכיס, ובינתיים ראיתי שבכיס המקטורן שלו נמצאת אגודת הדסים. שאלתי אותו – למה לך ההדסים האלה? הוציא אותם והראה לי, אך איני זוכר אם ענה או מה ענה. ואז אמרתי לו שהדבר מזכיר את המדרש על רשב"י ובנו שיצאו מהמערה ורצו להחריב את העולם, אך אז ראו איש קונה הדסים לשבת ונתיישבה דעתם. לא ממש הבין מה אמרתי, נתתי לו עשרה שקלים והמשכתי בדרכי. שמא התקיים בי הפסוק 'וצדקה תציל ממוות'?
על כל פנים, הנה המדרש, מספר האגדה –
עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה רָאוּ זָקֵן אֶחָד כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת שֶׁל הֲדָסִים וְרָץ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
אָמְרוּ לוֹ: אֵלּוּ לָמָּה לְךָ?
אָמַר לָהֶם: לִכְבוֹד שַׁבָּת.
– וִיהֵא דַּי לְךָ בְּאֶחָד.
– אֶחָד כְּנֶגֶד "זָכוֹר" (שמות כ, ז) וְאֶחָד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר" (דברים ה, יא).
אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן לִבְנוֹ: רְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְווֹת עַל יִשְׂרָאֵל.
נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּם.
*
אך כל זה אינו שווה לי, חזרתי לביתי אבל וחפוי ראש ובליבי יאוש מר.
(ומדוע אני משתמש בביטויים של המן?).
*
לפני סגירה, פוסט מעניין של קרן, על מחנות ישראל ויהודה. כן, ודאי, ציינתי זאת כמה פעמים, ואת אחי הפניתי בעניין לזכריה יא, גדיעת מקל הנועם בין שני המחנות. ועכשיו הפניתי לזה גם את קרן.
ובעצם, אם חושבים על זה, מהו 'שוק מחנה יהודה', שבו פגשתי את היהודי הזקן, אם לא כשמו – שוק מחנה יהודה, ולא ישראל. שוק מחנה ישראל נמצא בסיבוב אחר שאני עושה – דרך המדרחוב ומרכז העיר.
ושוב אזכיר את המדרש שציינתי בפני גיסתי בראש השנה – 'חלק לבם, עתה יאשמו'.
אך כל זה עדיין אינו שווה לי, בגוף דואב ובנפש כאובה ובעתיד לוט בערפל.
מחשבות לעצמי 