יומן צהריים, 16.11.22

יומן צהריים, 16.11.22
כל מיני דברים שאספתי.

כבר לא מעשן כמה ימים, תחושות מוזרות.

מדרש עישון.
אמר רבי יוסי – מצווה לעשן, שנאמר – 'בעמוד עשן ידבר אליהם'. וחכמים אומרים – אסור לעשן, שנאמר – 'עד מתי עשנת?', ואומר – 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד'.
רבי פפא אומר – מי שלא מעשן לא יודע מה הוא מפסיד.
רבי זירא אומר – העישון נחמה גדולה הוא ותריס בפני הפורענות.
רבי חגי אומר – העישון כעבודה זרה הוא, שנאמר –
רֹעֶה אֵפֶר לֵב הוּתַל הִטָּהוּ וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאמַר הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי.

*

מקשיב לפודקאסט 'עושים פסיכולוגיה' על 'אנשים רגישים מאוד', ואומרים שסביבה מיטיבה הכרחית להם ומוציאה מהם את הטוב.

*

פסוק נכון –

כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל.
תהלים יא, ג.

שטיינזלץ –
כִּי, כאשר הַשָּׁתוֹת, היסודות המוסריים או החברתיים יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל?! מה משמעות יש לפעולות הצדיק במקום שיסודותיו הרוסים?!

*

צופה בתוכניות הבוקר, כל הזמן מדברים על הפיגוע אתמול, ממש שטיפת מוח. מה אתם רוצים שאעשה? אני בצבא עכשיו? אבל זו המציאות בישראל – מייצרים לנו מצב ביטחוני, כמו שמייצרים לנו את חומר הצפייה הטלוויזיוני. שידורי דיבורי פיגועים לצד מאסטר-שף, זה אותו הדבר וזה מה שאתם בוחרים.

*

מדהים שעדיין מראים לכם 'מאסטר שף'. אוכלים כל מה שנותנים לכם, אה?

*

זוהר ויקרא יג, 'ונסו הצללים' –

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (שיר ב) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים וְגוֹ'. כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאֵיהֶם שֶׁלֹּא לַחֲטֹא לִפְנֵי רִבּוֹנָם, שֶׁהֲרֵי בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא כָרוֹז וְקוֹרֵא: הָעִירוּ בְּנֵי הָעוֹלָם אֶת לִבְּכֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ! הָעִירוּ לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאֵיכֶם! הָעִירוּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנָּתַן בְּתוֹכֲכֶם מֵהַמָּקוֹם הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ.

שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְשָׁמָה לְהוֹרִידָהּ לִבְנֵי אָדָם, הוּא מֵעִיד בָּהּ בְּכַמָּה יִעוּדִים, בְּכַמָּה עֳנָשִׁים, כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּעֲבִיר אוֹתָהּ בְּאֶלֶף וּשְׁמוֹנָה עוֹלָמוֹת לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, וְלִרְאוֹת בָּהֶם אֶת כְּבוֹד אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה. (יוצאת) וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד, בִּדְמוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד עֶלְיוֹן מִסְתַּכֶּלֶת בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ בְּכָל יוֹם וּמְעַטֵּר אוֹתָהּ בְּכַמָּה עֲטָרוֹת.

בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּהּ לָרֶדֶת לָעוֹלָם, הוּא עוֹשֶׂה מְדוֹרָהּ בְּגַן עֵדֶן שֶׁל הָאָרֶץ שְׁלֹשִׁים יָמִים, לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹד רִבּוֹנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים, וְעוֹלֶה לִמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ יוֹרֶדֶת לָעוֹלָם, וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מְעַטֵּר אוֹתָהּ בְּשֶׁבַע עֲטָרוֹת, עַד שֶׁבָּאָה וְנִכְנֶסֶת לְתוֹךְ גּוּף שֶׁל אָדָם. וּכְשֶׁהִיא בְּגוּף שֶׁל אָדָם וְחוֹטֵאת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִתְעַסֶּקֶת בַּחֹשֶׁךְ שֶׁלָּהּ, הַתּוֹרָה תְּמֵהָה עָלֶיהָ וְאוֹמֶרֶת: וּמַה כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה וְכָל הַשְּׁלֵמוּת שֶׁהִשְׁלִים לַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְהִיא חוֹטֵאת לְפָנָיו?! נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, מַה הַדִּין הוּא שֶׁתֶּחֱטָא?

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, חָזַרְנוּ לַכָּתוּב עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. הָעֵצָה לַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ לְהִזָּהֵר מֵחֲטָאֶיהָ וְתָשׁוּב לְהִטָּהֵר – עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, עַד שֶׁלֹּא יָפוּחַ הַיּוֹם שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְיָבא אוֹתוֹ הַיּוֹם הַקָּשֶׁה שֶׁיִּתְבְּעֶנָּה הַמֶּלֶךְ דִּין לָצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. וְנָסוּ הַצְּלָלִים – זֶהוּ סוֹד שֶׁאוֹמְרִים בֵּין הַחֲבֵרִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל אָדָם לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, צֶלֶם הָאָדָם מָעֳבָר מִמֶּנּוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, טֶרֶם שֶׁיִּנְשֹׁף הַיּוֹם לָצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שֶׁיָּעֳבַר הַצֶּלֶם, יָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, שְׁנֵי צְלָמִים יֵשׁ לָאָדָם כְּשֶׁהוּא בְקִיּוּמוֹ, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, שֶׁכָּתוּב הַצְּלָלִים, שְׁנַיִם. וּכְשֶׁנִּמְצָאִים כְּאֶחָד, אֲזַי הָאָדָם בְּקִיּוּמוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב וְנָסוּ הַצְּלָלִים. אֲזַי צָרִיךְ אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשָׂיו וּלְתַקְּנָם לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְיוֹדֶה עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא רַחוּם וְחַנּוּן, וּמְקַבֵּל אֶת אוֹתָם שֶׁשָּׁבִים לְפָנָיו.

וְזְהִוּ עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹתָם צְלָלִים עָבְרוּ מִמֶּנּוּ וְהוּא תָפוּס בְּקוֹלָר, זוֹ תְשׁוּבָה, אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ מְעֻלָּה כְּמוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מַכְרִיז וְאוֹמֵר, (קהלתיב) וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךְ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךְ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְגוֹ'.

*

צילומים –