יומן צהריים, 14.12.22

יומן צהריים, 14.12.22

שבוי במלתעות המערכת הישראלית, בלי דרך יציאה. אין אפשרויות לפרנסה והקמת משפחה. וכל זאת למה? בגלל דעותיי! נרדף על דחייתי את הדת התלמודית ואת הכיבוש הישראלי האכזרי. נרדף פוליטי.
ומה עושים? מקטלגים אותי עם נפגעי הנפש – קטלוג פוליטי. והעדר הישראלי – כולו שותק, ונהנה מהפריבילגיות שלהם. שכה יעזור להם אלוהים וכה יוסיף.
אבל אני – כלו כוחותיי, באמת התישו אותי.

ומהפייס –

אפשר להשתגע מהאפליה והעוול פה, באמת, פשוט להשתגע.

אם אומר פה מה שאני חושב (כלומר יודע) על החברה הישראלית יחסמו אותי, אז לא אומר.

אחד כותב וצודק –
ימים טרופים, טירוף מערכות, מטורפים בהנהגה, ואנחנו – טרף ניצוד.
התנגדו! אל תהיו לטרף.

התלמוד
(תלמוד שקרם, כתוב במגילות קומראן)

מדינת ישראל – עוכרת ישראל.

*

וכמה קטעי הגות. מהזיכרונות – רוסו –

רוסו –

"שורת הפתיחה בספרו "האמנה החברתית" (Du contrat social, 1762) היא מן הסתם האמירה הידועה המזוהה עִמו יותר מכול: "האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". אבל גם קביעות אחרות באותו חיבור מדברות בשבחי חירות האדם. למשל:

"הוויתור של אדם על חירותו הריהו ויתור על עצם מעמדו כאדם, על זכויותיו האנושיות ואפילו על חובותיו. אין בנמצא שום פיצוי למי שוויתר על הכול. ויתור שכזה אינו מתיישב עם טבע האדם, ושלילת החירות מן הרצון משמעה שלילת כל מוסריות מפעולותיו של אדם"."

– מעבר לתבונה מאת יוסי מאלי

ועוד –
ציטוט מ"מעבר לתבונה"

"בהשוואה אליהם היו אנשי הסלונים של פריז ושאר יפי הנפש מושחתים וחסרי הבנה תרבותית אמתית, או ליתר דיוק מושחתים מפני שהיו מתורבתים מדי:

"אך מדקלמים מיותרים וטחי־טפל אלה מסתערים מכל עבר, חמושים בפרדוקסים ההרסניים שלהם, לערער את יסודות האמונה ולדוש כעפר את הסגולה הטובה. לשמע המלים הישנות 'מולדת' ו'דת' הם מחייכים בלגלוג, ומקדישים את כישרונותיהם ואת הפילוסופיה שלהם להרס וביזוי של כל המקודש על של בני־האדם". Civilisation, מילת הקסם שהמציאו המשכילים הצרפתים באותם ימים כדי לתאר ולפאר את תוצאת התהליך שעשה אותם לבני תרבות, כלומר עירוניים ואירוניים, רק המחישה לדעת רוסו עד כמה טעו בהבנת הקִדמה האנושית האמתית."
…
"הידע המדעי שצברו המשכילים לדורותיהם הוא מלאכותי, אליטיסטי, לא־מועיל. יתר על כן, הוא אף אינו תבוני כפי שהוא מתיימר להיות: "האסטרונומיה נולדה מן האמונה התפלה; אמנות הדיבור — מן השאפתנות, מן השנאה, מן החונף ומן השקר; הגיאומטריה — מאהבת הבצע; הפיסיקה — מסקרנות הבל; כולם, ובכלל זה תורת המוסר — מיוהרת אנוש".

בדרך זו רוסו מבקש לערער על התפיסה של המשכילים שרק בחברה העירונית המודרנית יכול האדם לממש את מהותו כיצור אורבני, תבוני וריבוני ולחשוף את טיבה האמתי של חברה זו: מציאות חיים מעוּותת שבה "אין אדם מעז עוד להיות מה שהוא"."

– מעבר לתבונה מאת יוסי מאלי

ועוד –
אחלה רוסו.
ציטוט מ"מעבר לתבונה"

"ובניסוחו המודרני לעילא של רוסו: "הפרא חי בתוך עצמו, בעוד האדם המחוּברת, השרוי תמיד מחוץ לעצמו, אינו מסוגל לחיות אלא בדעותיהם של האחרים, ומשיפוטם שלהם בלבד, אם ניתן לומר כך, הוא שואב את תחושת קיומו שלו".

רוסו מתאר, כאילו היה פסיכולוג קליני, את התוצאות הקשות של תלות זו בנורמות החברתיות, כיצד הן גורמות לאדם לבוז לעצמו ולשנוא את עצמו, לקנא באחרים ולהתחרות בהם, עד כדי כך שהוא נעשה יצור נוטר ונוקם שפגיעתו קשה והרסנית לחברה. בעמודים האחרונים של חיבורו רוסו מתאר את מציאות החיים המודרנית שבה, בדומה ל"ברבריות השנייה" של ויקו, נעשים בני האדם, תחת מעטה השכלתם ונימוסיהם, מושחתים משהיו אי פעם. גם אם הוא אינו מתייחס במישרין אל חבריו המשכילים נדמה שאליהם הוא מכוון בעת שהוא מתאר

"עד כמה השתוקקות חובקת־כול זו למוניטין, לכיבודים ולהעדפות, האוכלת בכל פה בכולנו, מתרגלת ומדרבנת את כישרונותינו וכוחותינו, עד כמה היא מתגרה ומעצימה את יצרינו, ועד כמה היא גורמת מדי יום — מתוך שהיא הופכת את בני־האדם למתחרים, ליריבים, או נכון יותר לאויבים — לתפניות מפתיעות, להצלחות ולאסונות מחרידים מכל סוג, בהריצה באותה זירה שואפי־ניצחון רבים כל כך"."

– מעבר לתבונה מאת יוסי מאלי

*

ומהיום –
החכמה והחכמה המעשית.

ציטוט מ"אלפאראבי – מבחר מכתביו המדיניים"

"פרק [נג]: החכמה, אם נרצה לאפיינה, הרי שהיא למידת הסיבות הרחוקות ביותר לכל נמצא מאוחר. התכלית האחרונה אשר למענה נברא האדם היא האושר' ו[השגת] תכלית זו היא אחת הסיבות [לפעולתו]. החכמה היא, איפוא, זו המעמידה את האדם על מהות האושר באמת. זאת ועוד, רק החכמה היא בעלת הידע על האחד הראשון אשר ממנו משיגים שאר הנמצאים את המעלה והשלמות והיא זו היודעת כיצד השיגו זאת ממנו. היא אף יודעת מה מידת השלמות שכל אחד מהנמצאים הפיק ממנו כאשר האדם הוא אחד מאלה אשר הפיקו את השלמות מהאחד הראשון. אם כן החכמה היא ידיעת השלמות הנעלה ביותר אשר השיג האדם מהראשון וזהו האושר. החכמה, איפוא, היא זו המלמדת על האושר באמת, והחכמה המעשית היא זו המלמדת מה ראוי לעשות לשם השגת האושר. שני אלו הם המרכיבים המשלימים זה את זה בהשגת השלמות האנושית"

– אלפאראבי – מבחר מכתביו המדיניים מאת יאיר שיפמן

תפקידים בעיר – העבד.

ציטוט מ"אלפאראבי – מבחר מכתביו המדיניים"

"מתחתיו מצוי מי שלא מדמה בעצמו את התכלית, אין לו שיקול דעת ואף אין ביכולתו, אם ניתנה בידו נקודת המוצא, להסיק על המשך המהלך. אולם אם הוא יקבל הוראות באשר למה שיש לעשות כדי להשיג אותה תכלית הוא יזכרן ויחוש עצמו תמיד כנוע וצייתן לבצע במהרה כל מה שהורו לו. זאת גם אם אין הוא יודע לאיזו מטרה תוביל אותו פעולתו זו, אולם הוא יסגל לעצמו את היכולת לבצע כל מה שהורו לו. אדם זה הוא ממלא תפקיד של משרת בעיר תמיד ולא יהיה מנהיג אלא הוא עבד בטבעו."

– אלפאראבי – מבחר מכתביו המדיניים מאת יאיר שיפמן

*

הפסוק היומי –

וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר.
תהלים עח, סא.

שטיינזלץ –

(נט) שָׁמַע אֱלֹהִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל׃

(ס) וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם׃

(סא) וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי את עֻזּוֹ, הערים והמבצרים שנבנו בעזרתו, וְתִפְאַרְתּוֹ מסר בְיַד צָר. 

וגם –