יומן צהריים, 10.11.22
שוב חוזר הניגון – הימנונות הימין, ארוגנטיות האנשים. לי היה די מזה.
הכנתי קובץ 'ארבעה שירי כאב', המסכם את חוויותיי מהחודשים האחרונים. אשלח אותו כשיתפרסם הגיליון הבא. זה אחד השירים –
שוב חוזר היגון
שׁוּב חוֹזֵר הַיָּגוֹן
וְשׁוּב חוֹזֵר הַנִּגּוּן
יָגוֹן וְנִגּוּן, יָגוֹן וְנִגּוּן
שׁוּב חוֹזֵר
עַד הַשְּׁאוֹל.
קורא את עיתון 77, והפעם, לשם שינוי, מאוד אוהב את מה שאני קורא, גם בשירים וגם במאמרים. מדבר אליי מאוד.
איני יודע מה עוד לעשות לגופי ולא עשיתי, אבל אני יודע בוודאות דבר אחד – התערבות פרמקולוגית קונוונציונלית לא תועיל, וכמו כן לעשות ספורט, כפי שמציעים לי, לא ממש מועיל, וגם לא ממש אפשרי.
בבוקר כתבתי שאני מתרכז באמנות ובאמונה. גם אימון הוא מאותו השורש, אך בו אני מעדיף לא להתרכז. 'דרך אמונה בחרתי'.
עדיין מריצים אותי בעניין תיקון המיקרוגל ואחד מעביר לשני. אמרתי לאימי בדרך החוכמה – זה אופייני ישראל, אין אחריות. ובדרך הדרשנות אמרתי – זו מידת יעקב, לא ישראל, ואתם בחרתם ביעקב, חיו עם זה.
מחשבות לעצמי 