יומן ערב, 9.10.22
ערב סוכות.
שוב בבית הוריי ושוב יומן שאולי אמחק אחר-כך. לא נעים פה, בלשון המעטה.
אך אתן לאחרים לדבר –
וידויי דתל"שים –
לא מבינה את התגובות לפוסטים כאן. רואה מלא וידויים על הורים שלא רואים את הילד.ה שלהם ולא מכבדים את הדרך חיים החדש שלו.ה והתגובות זה לרוב "יאללה שחרר, תכבד את ההורים שלך" "תנצל כל רגע איתם, גם אם קשה".
ברור שלא לעשות דווקא, אבל למה אני צריכה לבטל את עצמי כדי "לכבד" אותם???
תעזרו לי להבין.
זה הכול, רק ברמות פסיכיות.
*
למותר לציין שכל מה שאנשים אומרים, בכל הבמות, הכול שקר. למעט יחידי סגולה.
*
מהפייס –
כתבתי –
הנה מונח ששווה להכיר –
'הכחדה סימבולית'. אכתוב על זה בהמשך.
מה הכוונה? כמו מה שעשו לצ'ה גווארה, סמל שמאלי. עבודה של פורום קהלת. כך מכחידים את השמאל, שאכן כמעט נכחד.
כך גם מכחידים את הפלסטינים, 'אין עם פלסטיני'.
או את מתנגדי החיסונים, בהסתה פראית.
*
ועוד כתבתי –
עוד ביטוי יפה – תשפוכת מילולית. יש את זה להרבה אנשים היום.
מה הכוונה? כל הפוסטים שכולם מעלים לפני החג. שיילכו כולם לעזאזל. למעט בודדים.
*
חושב על פסוקים שמתאימים כאן ויש מלא. למעשה נראה לי שאין אפילו פסוק אחד שלא עברו עליו. וציינתי בכל זאת איזה פסוק לאחי, אבל אני כבר לא זוכר אותו. נראה לי משהו על לשון שקר ותרמית.
וגם אמרתי לו – מתעלמים מהפיל שבחדר, דרך קבע.
ושיחה קצרה עם אחותי – לא נעים בכלל.
אולי אלך מפה? רק בגלל דודים שלי שבאים אני נשאר, אבל אולי לא צריך.
*
ובאמת, לא עניתם לי – איפה כדאי להיות, פה או שם? בתופת או במדמנה? תסבירו, תייעצו, עד כמה שאפשר.
אם לא – אל תבואו בתלונות לצרות שלכם, יהיו אשר יהיו.
כן כן, ממש סדום כאן.
מחשבות לעצמי 