יומן ערב, 8.11.22
היום שיחה עם העו"ס בבית קפה פה באיזור, שפכתי הכול, בפתיחות. אני לא יודע אם זה טוב או לא, אבל נראה לי שטוב לפרוק. השאלה איך לפתור את כל הדברים שהעליתי, או לפחות לשפר אותם. מה שמוצע לי בינתיים זו פעילות גופנית. ללכת לחדר כושר ולברכה. טוב, אתחיל בזה.
ומה אמרתי? אשמור לעצמי.
ואחר-כך – שיעור זום חדש בענייני בריאות, שהיום התמקד בעישון. מעניין מאוד. אבל האמת היא שאני מכור קשה, ובעבר ניסיתי כמה פעמים להפסיק ולא הצלחתי. ניסיתי בהתחלה להפסיק לבד, זה עבד שבוע, אבל אז אמרתי אעשן סיגריה אחת לנסות, ומיד חזרתי לזה. בהמשך הלכתי גם לקורס של קופת חולים בכמה מפגשים, שלווה במתן תרופה בשם צ'מפיקס. היא הייתה יעילה מאוד, ובאמת הפסקתי לעשן לשלושה שבועות, אך אז התעוררו אצלי קשיים נפשיים וחזרתי לעשן. ניסיתי מסטיקים ורצועות ניקוטין – לא עזר. לאחרונה ניסיתי לעבור לסיגריה אלקטרונית – היה תחליף חלקי תקופה מסוימת, אבל גם לא עזר. אפילו מקטרת ניסיתי – ולא.
נאמר כי להתמכרות שני רבדים – פיזי ופסיכולוגי. אני חושב שההתמכרות הפיזית יותר קלה, כי למשל הצלחתי להיגמל ממכרים פיזיים רבים בחיי, למשל מסוכר שהוזכר שם בסוף. אבל ההתמכרות הפסיכולוגית היא קשה, מסיבות רבות. גם דברים המשותפים לרבים, וגם סיבות פסיכולוגיות ספציפיות.
ובתחילה היא שאלה מהו עישון בשבילכם ועלו שני מושגים – חופש ועונג. העניין הוא שבכל אחד גלום היפוכו . חופש – אבל הרי יש כאן התמכרות, השתעבדות. ועונג – לפי הקבלה מתחלף באותיות נגע, וגם כאן ממש כך.
*
חוץ מזה – אלון מזרחי אמר 'אין מנוס', ומישהי הגיבה לי – דידי מנוסי. ואני הגבתי – יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה. למעשה מופיע פעמיים –
שמואל ב כב, ג –
אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.
ירמיהו טז, יט –
יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל.
לאלון כתבתי הבוקר –
…לי נראה שאנחנו בתוהו ובוהו חברתי, שמנוהל על-ידי משטר עליונות יהודית דכאני ומפלה.
*
רבי נחמן, על הבכייה –
מחשבות לעצמי 