יומן ערב, 8.10.22
כתבתי שני יומנים מרתקים בעיניי, אבל הם בינתיים חסויים. אתם יודעים, דברים אישיים (למרות שחרגתי ממנהגי בשישי האחרון, בגלל הלחץ).
ומהדברים הכלליים –
קטע כללי מהיומן –
דיברנו על תוכנית הטלוויזיה 'התלת רגליים' שהייתה מפחידה מאוד. כך מבחינתי, לפחות, וכנראה תוכנית שעשתה טראומה לדור שלם, ועדיין שידרו אותה.
ומה כל כך מפחיד בה? קשה לומר. אני זוכר מכונות עם שלוש רגליים שהיו שואבות אליהן אנשים, אבל עכשיו קראתי שהיו משתילים בהם שם צ'יפ שהיה שולט במחשבותיהם ובהתנהגותם מכאן ואילך. זה באמת מפחיד מאוד! אבל היי, אמרתי, זה בדיוק מה שה'קונספירטורים' אומרים היום על החיסון, או בכלל על תוכניות הממשלות (תוכניות – תרתי משמע). מדהים – ומפחיד.
*
באותו סגנון –
מישהי שהוכחתי לה שהעולם לא שטוח בצורה פשוטה –
הסתכלי בירח! הוא עגול, וכך כל הכוכבים, אז גם כדור הארץ. וכן תלת מימדי, כי צורת הירח משתנה, ובטלסקופ כל הכוכבים תמיד עגולים ולא בזווית.
ושלמה ארצי כתב –
הסתכלי בירח, שם יש כבר אדם
ואלון מזרחי כתב בשישי נגד שלמה ארצי.
אה, ועוד תיאוריית קונספירציה אומרת שלא הייתה בכלל נחיתה על הירח.
טוב, סתם שטויות.
*
בהארץ מאמר מעניין על הציונות הדתית, שכבר לא הומוגנית, אלא יש בה גוונים שונים. ועוד מאמר מעניין ששיתפה רויטל עמירן וראיתי מיד אחרי שדיברתי על הנושא – על יהדות עירק ועוד מדינות ערב, שהיהודים בהם לא היו רק 'עממיים ומסורתיים' כפי שטוען אב"ח, אלא היו שם גם רבנים גדולים, וגם קומוניסטים, ועוד גוונים שונים. כאמור, גוונים, המציאות מרובדת.
משישי –
תומר מהטוויטר אומר –
יושב בתוכי איזה מכחיש קטן בעל יצר רע. אודה ולא אבוש.
היצר הרע הזה שולח לי כל הזמן אותות מרושעים ומנסה לפתות אותי לעשות כל מיני דברים…. (וממשיך).
מישהי כותבת בוידויים –
עושה עכשיו גם שישי שבת וגם חג אצל ההורים
רועדת מפחדת
אני עושה מה שצריך בשביל לחזור הביתה כמו שהם רוצים, אורזת בגדים מתאימים מתאמנת ימים מראש על מה להגיד
וזה אף פעם לא מספיק, עכשיו ברור שאני לא הבת המושלמת ומהרגע שנהייתי קצת פחות דתייה מהם אין דרך אחורה, אבל לפחות להצליח להעמיד פנים- גם זה לא
אין יותר קשה מלחזור לבית הזה שסבלתי בו כל כך הרבה אבל גם אי אפשר לוותר על הקשר עם האחים הקטנים ופשוט אין אמצע.
(קשה).
*
והנה תמונה שצילמתי בבית הוריי – מדף הספרים שלי נשאר כך. למעלה – אהבה, אבל של הרב גינסבורג הכהניסט. גם זה אולי, בעצם כל הסיפור (אם נשאר משהו ממנו).
מחשבות לעצמי 