יומן ערב, 5.10.22
מוצאי יום כיפור
הדבר המשמעותי ביותר, ואולי היחיד, שנעשה ערב יום כיפור הוא הסרטון הזה של אבי ברק, יוצר עצמאי אדיר –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid02rveSJS1mfTT5GweEob8BPugmBpd3yD4BR15xy4444mnpmHrMNDStQcJFokuosY7l&id=1349356466
46 דקות שעברו לי ביעף.
אמל"ק – כולם הסיתו נגד הלא מחוסנים, כולם! פוליטיקאים, מימין ומשמאל, אנשי תקשורת, כולם.
האם שמענו איזושהי בקשת סליחה לפני יום כיפור? ממש לא.
אבל אני מושך את ידיי מזה ומפסיק להתעסק בזה. מכאן הדבר מסור לידי אלוהים, אם קיים הוא, ואם אלוהי צדק הוא, הדואג לחלשים (אני מאמין שכן).
ואני – ממילא אין לי מה לעשות. בסביבתי הקרובה לא מקשיבים לי כמעט, ובפייסבוק מאז התחלתי לשתף דברים הנוגדים את הדעה השלטת – ירדה החשיפה שלי, וגם הפופולריות, ואת דבריי כמעט אין איש קורא, ולהם כמעט אין איש מגיב. נותרו בודדים, חברים קרובים – ואמיצים! תודה לכם! גם כאשר אינכם מסכימים.
ובאשר לחברה הישראלית – כישלון אחד מוחלט, כפי שמראה אבי בסרטון.
בזמנו בבית הספר הראו לנו את הסרט 'הגל', שמראה כיתה שנגררת להתנהגות עריצה עקב לחץ חברתי. היה שיעור חשוב מאוד, ואני למדתי אותו והפנמתי אותו. אבל נראה שרוב שאר התלמידים לא למדו דבר, וחזרו שוב בדיוק על אותו דבר.
כן, אפשר איכשהו להבין אותם. הלחץ היה גדול, והם דאגו לחייהם ולמשפחתם, וכן לפרנסתם. כל אחד חשב בעיקר איך הוא יכול להמשיך לשרוד, כך שלו יהיה טוב, וזה בסדר גמור (פחות או יותר. למעשה לא, אבל לא ניכנס לזה). עיקר הבעיה הוא השלטון.
אז כן, לכם, כל עם ישראל המוסתים – אני סולח. כפי שאמר ישוע (אחד שלא מלמדים עליו דבר במערכת החינוך הישראלית) – 'סלח להם, כי אינם יודעים את אשר הם עושים'. אך באשר לאנשי השלטון, שפעלו בזדון – טוב, למעשה, כאן אפילו לא אכפת להם מה אני חושב, לכן כאמור אני מושך את ידיי גם מזה. אך אמון בהם – אין לי כלל. וכך, איני צופה בטלוויזיה, ולא אצביע למפלגותיהם הצבועות (אולי ל'אומץ').
והנה גרסה מקוצרת של שתי דקות של הסרט –
https://www.facebook.com/1349356466/posts/pfbid02PCipqjaFMZZPiSdzpLzNy4Fmc1cXkxLftNXBb2dX7NVgPKYC6aES4qecAC95D8xZl/
*
והנה כמה דברים שלי מהפייס, שתכף אמחק –
מותר להתחיל לצפות בסרטים החל מהשעה 18:00.
הוועד.
כמו כן, מותר לחזור לשנוא זה את זה החל ממחר ב-19:00.
הוועד.
*
מתחיל לראות השליח האנגלי, זה כל-כך משעמם! נראה לי שאיבדתי כל יכולת הנאה מייצוגים טלוויזיוניים/קולנועיים.
לשחרר את שולי – 7 דקות. עדיין עושים סרטי בורקס ישראליים? נקסט.
סיכום ארץ נהדרת – הפריבילגים מפרגנים לעצמם, משעמם.
יאללה, לכבות, אין כאן כלום.
*
יום כיפור, שלוש לפנות בוקר.
מכיוון שלא קוראים אותי גם ביום, למה שלא אכתוב גם בלילה.
אתמול ניסיתי לצפות בכמה סרטים בסלקום טיוי. מה אגיד לכם? שעמום מוחלט.
לא יודע, אולי איבדתי את יכולת ההנאה מדימויים טלוויזיוניים-קולנועיים, אחרי השימוש לרעה שעשו בהם בכל תקופת הקורונה.
ואולי – הם באמת פשוט זבל.
לי, אומר זאת פשוט כעובדה, יש השכלה קולנועית עמוקה. צפיתי בכל יצירות המופת, בסרטים איטלקיים, צרפתיים, יפנים. מבין משהו באסתטיקה קולנועית. וממה שאני רואה אין כלום מכל זה.
כיום, הבמאים היחידים שאני נהנה לצפות בהם הם האוטרים, כלומר היוצרים הייחודיים, המובהקים, וכאלה לדעתי יש שניים – אלמודובר ו-וודי אלן. כל סרט שהם יעשו אצפה בו, וכמעט בטוח גם איהנה ממנו. למשל – סרטו האחרון של אלמודובר, שצפיתי בו לפני כמה חודשים – יצירת מופת. הסרט הבא שצפיתי בו בקולנוע – משהו על מגדל אייפל – יצאתי באמצע מרוב שעמום.
זהו, פשוט חבל לבזבז את הזמן על בינוניות.
*
בפסיכולוגיה יש מושג כזה – 'התנגדות' – התנגדות לטיפול, התנגדות לאבחנה. זה מושג מתועב. מהו המתנגד? אדם חופשי, עצמאי. ומיהו זה שמתנגדים לו ובטוח שהוא צודק, כלומר ה'מטפל'? עריץ, פשיסט, רשע.
*
החללית של מייג'ר טום איבדה קשר עם כדור הארץ.
*
כתבתי שיר יפה, וכמה פסוקי-תמונות.
*
יהי זכרו ברוך (שפינוזה).
*
הישראלים אנשים כובשים.
*
רצף מכתמים ליום כיפור שלא שיתפתי –
הדבר הטוב ביותר בעולם –
הזולת.
הדבר הרע ביותר בעולם –
הזולת.
תהיו טובים.
יום כיפור זה יום נורא, כי לא עובדים וככה מפסידים כסף.
מניסיון עבר – יום כיפור זה יום שבו המצרים אוהבים לתקוף, צריך לפקוח עין.
שוין.
*
אחרי כתיבת השיר שומע את ישוע מדבר על 'העוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל'. אמירה קולעת וקצת מבאסת. איך שאני רואה את זה – היתוש – זה אני, והגמל – זה אבי ברק ששיתפתי קודם.
שאו ברכה.
מחשבות לעצמי 