יומן ערב, 3.3.22
מפוסטי היום –
בעקבות שמיעה של ספר על קאנט –
מקשיב לספר על קאנט, יבשושי, משעמם, גרמני משכיל.
בעקבות עוד פרק מייגע של מיכה גודמן –
די, די כבר גודמן, חפרת במוח!
בעקבות שיטוט בטיקטוק –
נרשמתי לטיק-טוק, עולם חדש ואווילי. למשל, אחת אומרת שיש כאלה שאוכלים תפוח בדבש גם אחרי ראש השנה, מי עוד? האם יש שם משהו שווה לראות?
וקצת דיבור –
אני מלא זעם על המדינה. זו לא מדינה, זו מדמנה. מה יש פה? תת-תרבות. לחילוניים הישרדות ונועה קירל, לדתיים את הדת (עדיף בהרבה!). איפה דיון? איפה יצירה? איזו יצירה חשובה ומעניינת בספרות או בשירה אתם יכולים לציין בעשרים שנה האחרונות? יוק. אין. מדבר שממה.
איזה דיון ציבורי יש פה? זוהמה, שנאה, התנפלות. אבל כמובן, במועדונים מסויימים מדברים בצורה יפה ומנומסת.
איזה התפתחות מדינית יש פה? כלום. יוק. כבר חמישים שנה מדברים על 'הסוגיה הפלסטינית', כותבי טורים בנו בתים מהתמלוגים שלהם, ומה עושים בפועל? כלום, יוק.
כן, בתקופת רבין ניסו לעשות משהו, ועשו מעט, אבל כולנו יודעים איך זה נגמר. הוא שאמרנו, לא מדינה – מדמנה.
אבל המוטבים נהנים, הם בונים בתים, הם יוצאים לחופשות בחו"ל, חיים בטוב, מאושרים (לפי המדדים).
אז האם פשוט אני מקנה? לא, לא מקנה, כועס. כועס על הצורה שהמדינה הזו בנויה, כועס על אינספור עוולות שנחשפתי אליהן, כועס על הצביעות והשקר – והרצח. …ואז"ג.
אה כן, גם גזענית להחריד (אולי אני מושפע מדוד בלחסן? יתכן). הימין והדתיים שקועים בגזענות עד לשד עצמותם. השמאל לכאורה אוניברסלי, אבל בעצם גם הם גדודים במחנות שלהם, מסתופפים בהווי הישראלי, למעט יחידים, ומתפנקים בארמונותיהם היקרים. מלבד זאת, שלפי בלחסן, הם בוגדים בעבריות שלהם. אה כן, הם עושים ברית מילה וחוגגים פסח, וכך משלמים את מס העורלה שלהם לממסד הרבני, ובזה הם יהודים. והם גם מדברים עברית וגרים בארץ, די בזה. זה מספיק כדי שיקבלו הטבות אזרח כיהודים.
איפה יש פה אותנטיות של יצירה שאינה דתית או מיובאת? אין, יוק. (למעט מבשירים המושמעים, מעט).
ואל תגידו לי שזה לא נכון. נסו להיות ערביים במדינה זו יום אחד.
טוב, האם הגזמתי? יתכן. לא כדאי לומר את כל האמת, לא כדאי לדבר בכלל.
מחשבות לעצמי 