יומן ערב, 3.11.22
יומיים אחר הבחירות.
בבוקר כתבתי –
שתבינו במה מדובר. נוסע עם אחי מביתו לביתי. אני כבר לא יכול להשתמש בתחבורה ציבורית, מוגבל לגמרי. מדברים על פוליטיקה. הוא אומר שאין ממש הבדל בין המפלגות, החיים ממשיכים כסדרם. נכון, זה מה שאני תמיד אומר. ואני מוסיף – על מה מתווכחים? על האם להכניס חמץ לבית חולים או לא, זוטות. אבל אז הוא מרצין ואומר – לא, זה חשוב.
מה, מה חשוב בדבר השולי הזה? לא טילים על אזרחים, לא פלסטינים שסובלים, לא עניים שגוועים – כל זה לא חשוב. אבל מה כן חשוב? אם יהיה מותר להכניס סנדוויץ' לבית חולים בפסח או לא. סדרי עדיפויות מעוותים לחלוטין. אנשי סדום. חסרי אלוהים. רשעים.
*
לעידן לנדו –
וגם זה לא יעזור. כולם הולכים לימין – ברור, שם הכוח. מי רוצה להיות נעבעך צדקני? אממה, כוח יש גם לאחרים. למשל, אם כל צבאות ערב יתאחדו למלחמה על ישראל, נראה כמה אנשים יהיו עוד מאוהבים בכוח.
*
קנוהל אצל אלכס מדבר על ההתאהבות האלוהית בישראל, ועל חשק אלוהים בישראל. וגם על פדיה מבית פרעה. יפה.
*
שיחה עם רועי, כמה דברים.
ביקור בבית הוריי, כמה דברים, יומן תמונות, התכתבות עם בני משפחה.
עתון 77 – שתי ביקורת, חשובות בעיניי. אלה הביקורות שהצעתי לאפוק ואמרו שהן לא טובות מספיק. פסוק התמונה להיום – אם טוב בעיניכם הבו שכרי. בברית החדשה זה מיוחס ליהודה איש קריות – ופירוט קל שם.
עובד במרצ… דבר רודף דבר.
מזכיר לבן דודי את נבואת הלב שלי ביום פרישת בנט, והיא לא טובה. מתחיל מזה שמרצ תימחק וביבי יחזור. אומר לו שפסימיסטים יותר ריאליסטים, אבל אופטימיסטים חיים טוב יותר.
שואל את אייל, מלמד מורה הנבוכים, מה לעשות עם אב קפדן מדי. אומר לי שלא צריכים להיות מזוכיסטים. ועוד.
רואה שלט 'חברותא', אולי אצטרף.
מוותר על הברכה, אולי אצטרף למועדון יוגה.
פונה למקום חדש לעזרה במציאת עבודה. נקווה לטוב.
*
גם הרב זקס על פרשת לך לך מדבר על יחסי אבות ובנים. (מדהר כתבתי, אכן דהרה).
*
ועוד –
זכרו מה שאמרתי –
חלק לבם – עתה יאשמו.
משאל –
היום בערב –
שיעור בהולצר על משיחיות בישראל, או שיעור בזום על ניטשה?
-לצערי אימי הלילה הכריעו – נשאר בבית.
הולצר בדברים נוקבים. תשמעו, הוא האדם הרגוע והמתון ביותר שניתן להעלות על הדעת, ואפילו אותו הצלחתם להרגיז.
https://www.facebook.com/100001029660122/posts/pfbid0uhHfR8beYpYSryzeWi5dZaT5StE9TJGCt5S4BuDemrxuRz8XZFivZNJF1Wpm7pxql/
(הוא אומר שאין זה כעס)
שתי ביקורות שלי בעיתון 77 האחרון.
על ספרו של ליאור טל שדה 'מה למעלה מה למטה', ועל ספרו של חיים שפירא 'רשימות על אמנות החיים'
אה, ופוסט של אחרי הבחירות – בבלוג המאמרים. שניים-שלושה לייקים.
*
ללאה מזור –
שני הפסוקים מתאימים – הדם הוא הנפש, ולכן הוא מטמא. בחברה הקדומה היה כנראה יחס מיסטי לדם, וקדוש וטמא הם שני הפכים משלימים.
לפרסיקו –
הן אמרנו לכם שרבים הם מאוכזבי מרצ ולא האמנתם. גם אני הצבעתי מרצ רוב חיי. כן, צריך לאחד שורות, ולהפסיק לנדות אנשים בגלל דעתם, לא משנה באיזה נושא זה. נראה שימים קשים לפנינו.
מחשבות לעצמי 