יומן ערב, 26.10.22
שלום לקוראיי ועוקביי.
שיחה לא טובה עם אימי.
טיול לא טוב בגן סאקר. יש אלבום.
שיר על כך, ועוד.
כאן הסבר למה טוב לכתוב יומן –
אבל אצלי, כך נראה, הוא הגיע למבוי סתום. לגמרי.
גם קשה לי בלי אור המנורה… (היא עוד לא אספה אותה, בעצם).
כתבתי בפייס (מצחיק לקרוא לו כך, הוא לא מפייס, להפך) –
יש דבר חזק מהאמת: כוח.
ושלומי ששון –
והכי חזק: כוח שמאמין שהוא האמת
ותהי האמת נעדרת.
אין מה לעשות, כדי לשרוד יהיה עלינו לאמץ את תפיסת הגזע.
ויש אמת, בנות המין השני יודעות אותה.
*
כמו כן יש עוד משהו, אישי. טוב, אשמור קצת על פרטיות. אבל אגיד שוב את העיקרון – היום השאלה – 'האם אתה מתכוון להתאבד' היא חסרת משמעות. כי אי אפשר לענות עליה בכנות. כי תשובה חיובית תגרור סנקציות, והן לא נעימות. זו טעות של חקיקה, ואני משער שהיא עלתה בחיים לא מעטים, של אנשים שהיה אפשר להצילם אחרת.
*
אנסה להתאושש. אנסה.
פועל על ניוטרל, בעצם.
מחשבות לעצמי 