יומן ערב, 24.11.22
בבוקר הודיעו לי על מות ידידתי הטובה גאולה, דבר שציער אותי מאוד, אבל עדיין הספקתי לעסוק בכמה דברים. במה?
כך כתבתי –
זיכרון פייסבוק –
בפרשת השבוע יעקב מציע לעשיו מתנות ועשיו עונה לו "יש לי רב". מאוחר יותר יעקב אומר לו "יש לי כל". התפלפלו על זה הפרשנים ואמרו שמידת יעקב עדיפה, ויש אומרים שמידת עשיו היא מידת הגאווה, ועוד שמי שחושב שיש לו הרבה בעצם תמיד חי בתחושה של מחסור ורוצה עוד.
אבל למעשה דיברה התורה כנגד בלאק פריידי. יש מי שאומר יש לי רב וקונה בלי סוף, ויש מי שאומר יש לי כל ולא קונה דבר.
*
טוב, אנסה לקרוא את זה, כי זה מה שנראה לי עיקר הבעיה פה, הווה אומר – תורת הגזע היהודית (פייסבוק, נא לא לחסום), שבן גביר מנופף בה אבל רבים מחזיקים בה ברמה כזו או אחרת. ומה שמתבטא בהתנשאות וביוהרה הישראליים (פייסבוק, אנא, עדיין לא לחסום), וכמובן – בשפע הפריבילגיות שלהם.
*
להערכתי הצנועה, יש שתי אפשרויות – או שיהיה כאן צדק, או שתהיה פה קטסטרופה, וכרגע הכיוון הוא האפשרות השנייה.
*
נראה לי שהדברים החשובים ביותר בנושא הם דבריו של רבי עקיבא בפרקי אבות ג, יד (שאפרט בזמן אחר) –
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אֹתָם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ".
*
שאל אותי גוי אחד, מדוע היהודים לא מקבלים את ישוע? אמרתי לו – כתוב בספרכם. שאל – היכן? עניתי לו – כאן –
מרקוס יד –
ס קָם הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל, עָמַד בָּאֶמְצַע וְשָׁאַל אֶת יֵשׁוּעַ: "אֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר עַל מָה שֶּׁאֵלֶּה מְעִידִים נֶגְדְּךָ?" סא אַךְ הוּא ¹שָׁתַק וְלֹא הֵשִׁיב דָּבָר. הוֹסִיף הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "הַאִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הַמְבֺרָךְ?" סב אָמַר יֵשׁוּעַ: ¹"אֲנִי הוּא. וְאַתֶּם תִּרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם יוֹשֵׁב ²לִימִין הַגְּבוּרָה ³וּבָא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם." סג ¹קָרַע הַכֺּהֵן הַגָּדוֹל אֶת בְּגָדָיו וְאָמַר: "מָה לָּנוּ עוֹד צֺרֶךְ בְּעֵדִים? סד שְׁמַעְתֶּם אֶת הַגִּדּוּף. מָה דַּעְתְּכֶם?" הַכֺּל הִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ ¹וּפָסְקוּ שֶׁהוּא בֶּן מָוֶת.
כלומר, כאן ישוע שם עצמו במעמד אלוהי, וזה מנוגד לעקרון התיאולוגי היהודי הראשי. זה הכול. (עוד פרטים בהמשך).
*
ובערב –
ידידתי הטובה גאולה הודס פלחן נפטרה היום. יהי זכרה ברוך. אכתוב באריכות בזמן אחר.
למעשה, כתבתי קודם יותר, אבל ביקשו ממני לא לכתוב עד יום ראשון, שזו בקשתה.
אבל כאן אוכל לומר כמה דברים –
את גאולה אני מכיר כמה שנים, בסביבות 10 שנים, וההיכרות היא בעיקר ספרותית. תחילה, אני כתבתי ביקורות ספרים והיא הייתה מגיבה להן, באופן עקבי ורצוף. דבר זה אינו מובן מאליו, כי מה כותב רוצה אם לא מעט התייחסות לדבריו. ועל כך תודתי האינסופית לה. אחר-כך גם התחלתי לכתוב על ספרי השירה שלה, למרות שעיקר כתיבתי היא על ספרי עיון, אבל למעשה גם אני בא במקור מתחום השירה. שיריה של גאולה מסתוריים ויפים, וכתבתי על כשמונה-תשעה ספרים שלה, שאף נמצאים על המדף בספרייתי.
עם הזמן, ההתכתבות שלנו הפכה גם לאישית יותר, הכרתי את ענייניה הפרטיים במידה רבה, והיא הכירה את שלי.
רוב ההיכרות אמנם הייתה וירטואלית, אבל גם היכרות וירטואלית יכולה להיות משמעותית, וההיכרות הזו הייתה מאוד משמעותית עבורי. פנים-אל-פנים פגשתי אותה כמדומני רק פעם אחת, בשבוע הספר אחד, שבו נפגשנו וישבנו שעה בבית קפה ב'תחנה' בירושלים, והיא העניקה לי את הספר האחרון שכתבה.
גאולה הייתה אדם מיוחד מאוד, צנוע אבל עמוק. לבקיאותה בספרות לא היה מתחרה. וכמו כן הייתה בקיאה בכל מכמני היהדות – במקרא, פילוסופיה והרבה מיסטיקה, חסידות וקבלה. גם אהבתה לעם ישראל הייתה מוחלטת.
והנה פלא אחד – אני, כידוע, אדם המחזיק בעמדות שמאל, וגאולה החזיקה בעמדות ימין ותמכה בנתניהו. והנה בכל זאת התפתחה בינינו ידידות אמיצה ומתמשכת, ותמיד נהגנו בכבוד זה בזה, למרות פערי הדעות הגדולים. האם אין זה מופת לצורת התקשרות רצויה, שנראה שכבר כמעט אינה קיימת במחוזותינו? ועתה, עם לכתה של גאולה – קיימת עוד פחות!
אך יש גם צד משמח בסיפורה – שנים רבות תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק הייתה תמונתו של פולארד, שהיא שאפה לשחרורו. והנה, פולארד שוחרר, חזר לארץ ואף נישא. 'יש שכר לפעולתך', כתבתי לה פעם אחת. ולפני מספר שבועות בטיול שבתי שלי ראיתי את פולארד הולך ברחוב, צילמתי – ושלחתי לה. לפחות שאיפה אחת שלה התגשמה, כך נראה.
אך מעל הכול גאולה הייתה אשת ספרות, משוררת. אלא ששירתה לא זכתה לחשיפה רבה, כך נראה. אני מקווה שדבר זה ישתנה, ויגלו קצת יותר את מה שכתבה בחייה.
לי, על כל פנים, היא תחסר מאוד, כחברה וכאשת-שיח נבונה ועירנית.
(ובאשר לסיפור הרפואי הכרוך כאן – זה אולי ידובר במקום אחר).
צר לי מאוד.
מחשבות לעצמי 