יומן ערב, 22.10.22
סיכום.
מוחי קודח, עוד ועוד מילים באות, אומר את חלקן.
למשל – וילחמוני חינם. תחת אהבתי ישטנוני. כל תהילים.
ולא שזה משנה, אני מודע למצב לאשורו, כלומר לרוע המצב.
קודם מפייס –
'האינקוויזיציה'.
צודקים.
"אָמְרוּ לוֹ הַתַּלְמִידִים: "רַבִּי, לֹא מִכְּבָר בִּקְשׁוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה לִרְגֺּם אוֹתְךָ וְאַתָּה חוֹזֵר לְשָׁם?"" (יוחנן יא 8)
טוב, עוד מעט יוצאת שבת, והפשיסטים הדתיים יתעוררו וירמסו את הכול. מוחק את הכול… לא הצלחנו להתארגן כראוי. נעמתם לי מאוד.
כתבתי היום כ-2,500 עמודי יומן, קראתי עכשיו – לדעתי מרתקים. (יהללך זר אמנם, אבל אלה 'מחשבות לעצמי'). בכל אופן – הכול עבר לגניזה (חוץ ממה שיש לו כותרת). מי שהספיק לקרוא – זכה. והאם זה משפר את המצב? לא ממש. בכל אופן שוב – נעמתם לי מאוד.
*
שיר בבלוג השירים.
על תעת"ע בבלוג התנ"ך.
אולי אוסיף גם על הפרדס מה שכתבתי בבלוג הביקורות.
וכן, על 'העליונות היהודית', כאן.
*
מיהו המתעתע? יעקב, 'יעקב הרמאי'. כבר כתבתי על כך שיר בספרי. ואילו ישראל – ישר.
התושב"ע היא תורת יעקב – 'סרסהו ודרשהו', אכן מסרסים ומשבשים, עד כמה נורא שזה נשמע. וראו – תנורו של עכנאי.
*
שירים בכאן 88, אומרים כל-כך הרבה. מדכא.
*
אחזור רק על שתי שורות של רומי –
'מלכודת ותעתוע
המולידים צער'.
*
כבר אין מה לעשות, בעצם.
ביי.
מחשבות לעצמי 