יומן ערב, 20.10.22
יום חמישי כידוע זה יום החיסול, יום הוות, יום ניקוי השולחן, יום הקטב, וכך גם הפעם.
מלבד זאת, מאז סיום החגים לא חזרתי לעצמי, בטח שלא לשום 'שגרה', וגם, קשה להסביר, אני מרגיש שהכול בא אליי מימין, הכול פועל לרעתי. זה לא כיף, בכלל.
בפייסבוק תמונה –
שואה או תקווה?
שאלה טובה.
המשיחיים שלחו –
'היזהר עם מי שאתה משווה את עצמך אליו'.
ג'ורדן פיטרסון.
קול המוסיקה –
'לא מצליח לייצר קשר עם נשים, כי הקשר היחיד שהוא מצליח לייצר הוא עם היצירה עצמה'
וגם על מלחין שלקה בנפשו.
(על 'סיפורי הופמן' של אופנבאך כל התוכנית).
דרשה לפרשת בראשית:
כולנו נבראנו בצלם.
(וגם על אסתטיקה כתבתי, ואשמה-בושה מזקס).
בפייסבוק נחסמתי ל-24 שעות ושוחררתי.
ופוסט על למה רגשו גויים.
ושימבורסקה מתעמתת עם קהלת בנאום פרס הנובל שלה ואומרת שיש חדש, אצל כל יוצר. – אצל רחל אליאור.
כנראה אתחיל ללמוד עריכת לשון ב'אורנים', אם יעמוד לי כוחי (וזה בספק גדול).
עדיין איני מדבר עם שכנתי. צר לי על כך.
אתמול זום עם גלית דהן, שאלתי אותה האם תיתכן אהבה בימי קטסטרופה, כולרה, שואה (-מילה שלה). לא ידעה מה לענות.
ראש ממשלת אנגליה התפטרה מהר, למה?
וביידן דמנטי.
– על שני אלה אצל אלון מזרחי.
מציעים לי שיקום מקצועי. נראה לי שאוותר על זה. מצב שוק העבודה היום בלתי אפשרי, מצבי הבריאותי לא מאפשר, ויש לי יותר מדי דברים לעסוק בהם. אבל צריך להתפרנס, כן.
אני תמיד החזקתי בפסוק 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך'. כואב לי לומר זאת, אך איני יכול לפרט מעבר לכך. (הכול אבל הרי כל-כך גלוי, לא?).
ומעבר לזה – קטסטופה כללית. אין חדש. רק יותר.
ובערב – זום הכנה באורנים, ושיעור שפינוזה של אבישי, שאני מקווה שאספיק להשתתף בו.
ערב טוב.
ובמילון הגעתי לזה –
מחשבות לעצמי 