יומן ערב, 10.9.22
שבת.
סוף היום מתקרב. מה הספקתי היום? בעיקר – לסיים את ספרו של מנדלסון 'ירושלים' ולכתוב סקירה עליו – בבלוג השני, וגם לצפות בהרצאה של שעה וחצי עליו של משה הלברטל, ביוטיוב בערוץ האוניברסיטה הפתוחה (ועכשיו אני רואה קטע נוסף ב'אישי רחוב', שם פיינר מדבר).
*
מלבד זאת, את הבוקר פתחתי בזה –
אני חושב שזו תמונה נפלאה, אז משתף שוב, הפעם עם קצת תוספת בהירות.
(ואוסיף – אם יהיו כאן 5 לייקים ביבי לא יחזור לשלטון).
ובהמשך –
לפי מצב הלייקים בתמונה מהבוקר (2), נראה שביבי חוזר לשלטון, מה לעשות.
(ניתן לזה עוד כמה שעות).
והנה עברו כמה שעות ואין שינוי.
*
וגם –
צרלס בנאומו:
לעזאזל, חיכיתי כל-כך הרבה, חשבתי שזה כבר לא יגיע.
חידה –
מה אסור בתכלית האיסור?
(אין תשובה. כנראה מה שאסור זה או לכתוב בשבת או לענות לי).
*
ולא הועלה –
'מַרְגְּלָא בְּפוֹמֵיהּ דחגי: פאקינג שיט'.
קצת מרוגז. למה?
אני – מעלה כל יום פוסט עם שירים, סיפורים, קטעי הגות, פסוקים, חידות הגיון, פינות לשון, ועוד ועוד – שני לייקים.
כוכב רשת מצוי – כותב ביבי מסוכן – 800 לייקים ותגובות.
האח הגדול – קבוצת אנשים רבים ומקללים – מיליון צפיות.
*
ומשום מה נזכרת בשיר זה –
מתוך: בעיות אישיות (1954-1957) > כל השירים 1
דוד אבידן
ריביירה
הַקַּיִץ חַם הַקַּיִץ חַם,
שׁוּעָל שׁוֹטֶה חֲמוֹר חָכָם.
וְהַכְּתִיבָה אַף הִיא אֵינָהּ
אֶלָּא תִּרְכֹּבֶת מְשֻׁנָּה
שֶׁל יְצָרִים וְתוֹדָעָה,
שֶׁל יִסּוּרִים וִידִיעָה.
גּוֹרָל וּפַעֲמוֹן-צְלִילָה
שֶׁל הַיּוֹרְדִים לַמְּצוּלָה.
חִפְּשׂוּ לָהֶם זָהָב טָמוּן
בְּמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הַתַּמְנוּן.
בִּקְּשׁוּ לָהֶם עִסּוּק חָשׁוּב
כַּאֲנָשִׁים מִן הַיִּשּׁוּב.
אֲבָל עַכְשָׁו הַקַּיִץ חַם,
שׁוּעָל שׁוֹטֶה חֲמוֹר חָכָם.
בִּקְּשׁוּ לָהֶם לִהְיוֹת דְּבַרְמָה
וְלֹא הִשִּׂיגוּ מְאוּמָה.
וּכְשֶׁהִשִּׂיגוּ מְאוּמָה
חָזְרוּ בִּקְּשׁוּ לִהְיוֹת דְּבַרְמָה.
תְּשׂוּמַת-לִבָּם אֶל הָעַלְמָה
גַּם הִיא הָיְתָה קְצָת מֻגְזָמָה.
הַקַּיִץ חַם הַקַּיִץ חַם,
שׁוּעָל שׁוֹטֶה חֲמוֹר חָכָם.
וְרַק יָדְעוּ שֶׁקֶּצֶב טוֹב
תָּמִיד מֹחוֹתֵיהֶם יִשְׁטֹף
כְּמוֹ הַגַּלִּים בְּהִלּוּכָם,
שׁוּעָל שׁוֹטֶה חֲמוֹר חָכָם.
וְעוֹד יָדְעוּ: בִּקְּשׁוּ לָהֶם
קְצָת אַהֲבָה. בְּשֶׁלָּהֶם
הָאַהֲבָה קְצָת נִתְקַפְּחָה
וּלְשָׂדוֹת זָרִים הָלְכָה.
הַקַּיִץ חַם הַקַּיִץ חַם,
שׁוּעָל שׁוֹטֶה חֲמוֹר חָכָם.
הָיָה קְצָת רַעַשׁ בָּאֲוִיר
רוּחַ עֶרֶב יָם קָרִיר.
הַהַרְגָּשָׁה הָיְתָה טוֹבָה,
וְזֶה שִׁבְחָהּ שֶׁל אַכְזָבָה.
בִּקְּשׁוּ לָהֶם קְצָת אַהֲבָה
אֲבָל הָיְתָה בָּם גַּאֲוָה
הַהַרְגָּשָׁה הָיְתָה טוֹבָה
אֲבָל הָיְתָה בָּם עֲזוּבָה
אֲבָל הָיְתָה בָּם תַּאֲוָה
וְזֶה שִׁבְחָהּ שֶׁל אַכְזָבָה.
בִּקְּשׁוּ לָדַעַת, נִמְלְכוּ
שָׂחוּ בַּמַּיִם, נִמְלְחוּ,
רָבְצוּ עַל חוֹל יָבֵשׁ וָחָם.
שׁוּעָל שׁוֹטֶה חֲמוֹר חָכָם.
וְרַק יָדְעוּ שֶׁקֶּצֶב טוֹב
תָּמִיד מֹחוֹתֵיהֶם יִשְׁטֹף,
אֲבָל תָּמִיד בִּיחִידוּת,
וְזֶה שִׁבְחָהּ שֶׁל הַבְּדִידוּת.
הַקַּיִץ חַם הַקַּיִץ תַּם,
חֲמוֹר שׁוֹטֶה שׁוּעָל חָכָם.
*
מצב כללי: כתות.
מילון – כתת, סוף כרך א'.
מחשבות לעצמי 