יומן מוצ"ש, 24.9.22
את כל הדברים המעניינים מאוד שכתבתי היום בפייסבוק העברתי למצב של 'רק אני', כך שאי אפשר לראותם, אלא בבלוגים. 0 לייקים, 0 תגובות.
אני הולך ודועך, אך עוד מקווה לטוב.
והיום עוד קטע מעניין בבית הוריי –
אני יושב בשירותים וכותב את השיר 'מר הופר', בבלוג השירים, ואז מגיע לסלון ואומר לאבי – אין איזה חידוש? כלומר, בתורה. אז הוא אומר לי בדיוק עכשיו מצאתי אחד. אומר לו תגיד. אומר שזה מספר של רבי צדוק מלובלין. הוא אומר שמה מיוחד בתפוח? שלפי חז"ל הוא פרי שפריו קודם לעליו, וכך במעמד הר סיני ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ולכן נמשלו לתפוח. וכך במצוות, תחילה עושים אותן והן נראות חסרות טעם, אבל בהמשך מגלים את מתיקותן.
יפה. אני אומר שזה באמת יפה, כי בדיוק כתבתי שיר על הטעם המר, ועתה מדובר על הטעם המתוק, ובדיוק קודם לכן אמרתי לאימי שאני מעדיף לקנות תפוחים ולא אפרסקים, כי אפרסקים נרקבים מהר ותפוחים מחזיקים מעמד (גם אבי אוהב תפוחים).
ובכל זאת, אמרתי, אני לא מקבל זאת, כי בעיניי הדברים לא נכונים, גם במשל וגם בנמשל. במשל – אני לא בוטנקאי, אבל אני כמעט בטוח שתפוח הוא לא פרי יוצא דופן, וכמו כל הפירות גם אצלו תחילה יוצאים העלים ואז הפרי. ובנמשל – אני לא מקבל את דרשת חז"ל זו, הן מבחינת הסברה הן מבחינת משמעותה.
מבחינת הסברה – הפסוק שבו דברים אלה נאמרים הרי שונה –
שמות כד, ז –
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
כלומר, קודם הם שמעו את 'ספר הברית' ורק אחר-כך הסכימו לקיימו – ומהו 'ספר הברית' הזה לא משנה עכשיו. הוא יכול לכלול את כל התורה, או חלק מהתורה, ובביקורת המקרא הוא חלק מסוים בתורה, שמות כ-כג אם אני זוכר נכון. ועוד, ש'נשמע' בשפה המקראית הוא נציית – ומילת ציות לא קיימת, אלא בלשון חז"ל, אף כי נכון שיש לה גם משמעות שונה של הבנה – וראו במילון הרמב"ם במורה הנבוכים.
ומבחינת משמעותה – שהרי אני לא מקבל את זה שיש לעשות דברים בלי להבינם. ראשית יש לשמוע את הדברים, לקבלם, ורק אז לעשותם. אבל נכון הוא שאחרי הקבלה שלהם אפשר לנסות ולהבין את המשמעות העמוקה שלהם – וגם זאת עשה הרמב"ם בחלק טעמי המצוות במורה הנבוכים.
בקיצור, אני רמב"מיסט, כלומר רציונליסטית. והרי גם רבי צדוק הוא חלק מהיהדות, נאמר לי. טוב, אבל זה לא אומר שאני חייב לקבלו, או בכלל כל שיטה שקיימת ביהדות. קיימות בעולם הרבה שיטות, ואדם צריך לבור לו את דרכו.
טוב, אבל יש כאן עוד רובד, שהרי דברי רבי צדוק נאמרו כביכול באותות ובמופתים, כפי שהסברתי קודם. ועדיין, אני אומר, עדיין איני מקבלם. כי גם אותות ומופתים שונים – הרבה יש בעולם, ומכוחות שונים, אך לא זה מה שיגרום לי לשנות את דרכי שבחרתי בה.
זה יפה מאוד, אבל אם חושבים על זה, כך אפשר לומר אף לגבי, שהרי גם אני עצמי הבאתי אותות ומופתים שונים בשבוע שעבר (לא זוכר אם סיפרתי על כך כאן), והאמת היא שאני עצמי לא יודע עד כמה ממש יש בהם, או מאיזה צד באו (אף כי הם נראים לי רציניים, וסימני המשך להם עוד באו).
יבחר לו, אם כך, איש איש את דרכו, ובלבד שננהג בהוגנות זה בזה.
יש עוד דברים, אבל קטע זה נראה לי יפה דיו, אז אשאיר אותו כשלעצמו, ואת הדברים האחרים אומר בפעם אחרת.
מחשבות לעצמי 