יומן לילה, 8.9.22

יומן לילה, 8.9.22

גם היום שיעור ערב, וגם היום בחירה בין שתי אפשרות. מהפייס –
אז איזה שיעור אלמד היום, על תודעת החטא בעולם מחולן, או המשך הקריאה בשפינוזה? מה עדיף?
אז בחרתי בשפינוזה, בין היתר בגלל שזה בזום, וכי אבישי התקשר קודם היום. אבל הפעם פרשתי באמצע.
כללית, כך זה כל יום חמישי, אנרגיה אחרת נאמר.
אבל התחושה, לא חיובית.
ראשית, העלבה קטנה. נו, אי אפשר בלי זה. אבל רב שבענו בוז הגאיונים.
שנית, משפט 'חוכמה' – 'מי שלא חי לפי החוק, מת לפי החוק'.
אז הפעם נעשה שיעור אמיתי ונראה מה יש למשורר תהילים לומר על כך, ואתייחס בעיקר לפסוק אחד –

תהילים צד –
א אֵל נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע. ב הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. ג עַד מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ. ד יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. ה עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ. ו אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ. ז וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. ח בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ. ט הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט. י הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת. יא יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל. יב אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. יג לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת. יד כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. טו כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁרֵי לֵב. טז מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן. יז לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי. יח אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי. יט בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי. כ הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק. כא יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ. כב וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי. כג וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.

מלבי"ם –
היחברך חסא הוות – וכי אפשר שיתחבר עמך כסא הוות – המושל הרשע שיושב על הכסא ומנהיג ברשע עד שידמה במליצה כאלו הוות והשבר הוא המושל היושב על הכסא, וההוות המושל הוא יוצר עמל עלי חק – הוא מחוקק ומניח נימוסים של און ועמל ומצייר וכותב אותם שישארו לחק ומשפט ונימוס, ומפרש מהו העמל שהוא מניח לחק.

ובכן, זה חוקכם ולחם חוקכם.

ועוד שם, ברכה למלך –
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם.
שהרי המלכה אליזבט מתה, בגיל 96.

ולבסוף, משפט אחד משפינוזה, איני זוכר מספרו או נוסחו, אך שם הוא אומר ששכל האדם מתייחס רק לטבע הטבוע, לא לטבע הטובע. אני אומר, טבע טבוע, במילים אחרות זו הבריאה, וטבע טובע זה אלוהים, והרי אדם מתייחס גם לאלוהים, בתפילה למשל. ומפנים אותי להערה שם – מתייחס, כלומר משתייך. טוב, זה כבר יותר הגיוני, במקצת.
בכל מקרה, לאדם גם תפיסה של הנצח, הממד האלוהי. למשל, אם להביא עוד פסוק –
אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם.

איוב לב, ח.

והפעם אביא את פירוש רש"י –

אכן רוח היא באנוש – החכמה ולא ע״י ימים וזקנה אלא רוח המקום הוא.

ולבסוף אף אעטר בתמונה –

But it is a spirit in man, and the breath of the Almighty, that giveth them understanding.