יומן לילה, 7.9.22
טוב, לאחר יומן אחר-צהריים מדכא, הנה יומן לילה חיובי, בעקבות שיעור.
אבל בעצם משהו בכל זאת מעכיר את האווירה, אסביר בהמשך.
היומן – בעקבות שיעור ב'אורות התשובה' לרב קוק. השיעור הפעם היה יותר חיובי מהקודם, בעיניי.
אבל תחילה, מה שכתבתי בפייסבוק לפניו –
יש לי שני שיעורים אופציונליים הערב –
אחד, הרצאה של עו"ד יאיר נהוראי, על הסכנות שבמכינת עלי.
השני, שיעור ב'אורות התשובה' של הרב קוק.
מה עדיף?…
(כן, אבסורד, אבל שניהם מעניינים אותי).
וכעבור זמן מה –
הוכרע: הרב קוק. מעדיף לשמוע מה כן, ולא מה לא.
ובכן, שיעור באורות התשובה של הרב קוק, פרק שלישי, עם ידידי אודי הרשלר, בזום.
לרב קוק שפה יפה. למשל, הוא אומר שהאדם נוֹקַש בחטא. כן, זו המילה, החטא הוא מוקש. וזוכרים את המילה 'יוקש' מאתמול. אבל יש גם מוקשים אחרים. משורר תהילים אומר – נפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים. גם אני אמלט ממנו.
עוד אומר הרב קוק – 'נפשו הנהלאה', כלומר העייפה. את הפוסט הקודם סיימתי במילה – 'עייפתי'. והתשובה מחדשת כוחות – 'תחדש כנשר נעוריכי וכו".
אבל גם הפעם היו לי שתי שאלות – א. מהו חטא? ב. וכיצד מתגברים עליו?
שאלות בסיס, שאלות בראשית.
השאלות לא נענו מיד, אלא במהלך השיעור.
ובכן, מהו החטא, לפי אודי? דיס-הרמוניה! תחושה של ניתוק מהעולם, חוסר תקשור. יפה, אני מקבל. ומצחיק (וגם קצת יותר מזה), שבזמן שהוא אומר את זה אני גם מאזין להרמוניות יפות בקול המוסיקה, בעוצמה נמוכה יחסית.
ומהי חירות? הוא אומר את הגישה החילונית – 'נאמנות לעצמך, לכאורה'. אני שואל למה לכאורה? כאן השידור ניתק, וחודש בהמשך, והשאלה נשכחה.
ועוד מושגים – אשמה ובושה. כאן אני אומר משהו קצת פילוסופי על הבדל הגישות בין החילוניות והדתיות – שתיהן בעצם מתמודדות עם האשמה והבושה, אבל החילוניות (לפחות חלקה) אומרת – הפתרון הוא לא להרגיש אותן!, ואילו הדתיות אומרת להפך – להרגיש, אבל לא לעשות מעשים שיובילו אליהן. נראה לי רעיון די נכון.
כמו כן, מפזמים שירים שונים כל השיעור. 'עלה למעלה עלה', בתחילתו. אני שואל – לעלות לאן? לשכן בקומה מעל?
עד כאן השיעור החביב של אודי, שבאמת היה לי נעים. אבל אמרתי שגם יש דברים שמעכירים את האווירה. מהם?
הם השיעור שוויתרתי עליו, עם עו"ד יאיר נהוראי. אמנם ויתרתי, אבל קראתי פוסט של הרב חיים נבון על כך, והגבתי כך –
האם אין שום ממש בטענות? או לחלופין – אין כאן, בעצם, שום התייחסות לטענות.
והנה נוצרה התכתבות קצרה –
ליבנה –
Hagai Hoffer
איזה טענות? שכולם צריכים לחשוב כמו זהבה גלאון?
אני –
ליבנה בוכריס
יש להם טענות על התבטאויות קיצוניות של רבנים שם. לא כולם צריכים להיות זהבה גלאון, אבל קיצוניות היא מסוכנת.
ליבנה –
Hagai Hoffer
הם מתלוננים על זה שהרבנים בעלי אומרים שנשים דעתן קלה (מה הבעיה בזה? כלומר, אולי זה נשמע לא טוב אבל האם נכניס לכלא את מי שאומר את זה?), שלהט"ב זה לא טוב (שוב, מה הבעיה בזה? אסור להתנגד לשום תופעה שהשמאל מברך עליה?), והשיא – שעמוס עוז טועה. כלומר, זה לא שהם אמרו שמדינת ישראל צריכה להפסיק להתקיים, שצריך לצאת לרחוב לרצוח ערבים, הם פשוט אמרו דעות, יכול להיות שהן קיצוניות (למרות שאם באמת תבדוק תראה שפשוט הדברים לא הובנו), אלא שהן לא מוסכמות על ידי זהבה גלאון, זה הכל.
אני –
ליבנה בוכריס
א. אם אלה הטענות, הייתי שמח שהן היו נאמרות בפוסט, זה כל מה שאמרתי.
ב. אני לא בטוח שזה כל מה שהם אומרים, אבל לא ממש התעמקתי בזה. אבל גם במה שאתה אמרת, זו תפיסה שאפשר להתנגד לה, וגם בעיניי היא לא מקובלת. גם זה לגיטימי, לא?
כלומר – בסוף כל הדיבורים היפים שלכם מסתכמים בדיכוי נשים והומואים? אז לכו לעזאזל!
*
וקודם כתבתי –
מי שלא מוחה עכשיו, ימחה (דמעה) אחר-כך.
*
ומה הכנתי מהמילון? אה! בנות יענה! כמה קולע!
מחשבות לעצמי 