יומן לילה, 6.9.22
כמה דברים.
כמעט כבר לא מגיבים לי בכלל, מייאש. האם לא רואים? הנה העליתי היום שיר שהקראתי ברדיו וספר שירים חדש שלי שהעליתי לאתר 'למה לא?' (קישור בהמשך) וכמעט אין תגובות. אם לזה לא מגיבים, למה כן? (ואולי זו השאלה שהייתי צריך לשאול את עצמי – למה כן?).
ובכן, באין מגיבים ומגבים, אמשיך לדבר לעצמי.
בנוגע לספר – אני קצת מתחרט שפרסמתי אותו. למה לי? אם לא יקראו אותו – וכאלה הם רוב הסיכויים – אז למה זה טוב? ואם כן – זה רק יביך אותי, ושוב – למה זה טוב?
גם השידור היום לא תרם לי הרבה, ובעצם בעיקר הביך.
אבל מה אעשה? יש לי הדחף הזה, כתיבה.
חוץ מזה עוד כמה דברים מוזרים.
גלית דהן העלתה היום פוסט על ישראל השלישית, הגבתי ושאלתי האם קראה את השיר שלי בנושא בעתון 77, שבו גם שירים שלה, ומאוחר יותר ראיתי שמחקה את הפוסט. למה? שני אנשים יכולים לדבר על אותו דבר.
ואבשלום אליצור כתב אתמול פוסט על כנס שיתקיים מחר בנושא התאבדות, והגבתי משהו ואז מחקתי, לא להסתבך. והיום הוא כתב עוד פוסט ומחקו לו אותו – שזה כבר אבסורד, כי מי מוחק פוסטים כאלה?
ומה כתבתי? מה שכבר אמרתי כמה פעמים – שהיום החברה לא מציעה מענה הולם לרוצים ליטול את חייהם, שהרי מי שמציין זאת מיד מסתכן באשפוז, והמקומות שם לא נעימים, בלשון המעטה. כך שבעצם נגזר עליו לשתוק.
ואבשלום, אגב, כתב טקסט חשוב על פנייה למתאבד שעל הגג, טקסט יחיד במינו, שווה לקרוא, הוא ברשת. ופעם שלחתי לו טקסט שכתבתי אני בגיל 17 בערך למישהי אחרת שניסתה להתאבד, ידידתי אז, רותי. הוא אמר – יפה מאוד. גם טקסט זה מצוי ברשת – 'מכתב למתאבדת' כמדומני שמו, אבל הוא בוסרי וילדותי מדי לדעתי. נכתב בגיל 17, בקטע אישי.
ונחתום בכמה מילים מהמילון –
מחשבות לעצמי 