יומן לילה, 28.7.22

יומן לילה, 28.7.22

אמשיך לספר את סיפורי למרות הקשיים העצומים, אבל אשאיר את הפרטים האישיים חסויים.

תחילה קצרים –

טלוויזיה (ולא רק) –
'זלזול באינטליגנציה'.

הרבה לוקשים מאכילים ביהדות, ולא רק בפסח.

ביהדות לפעמים מותר לשקר – 'כלה נאה וחסודה', 'משנים מפני השלום'. בנצרות לא.

*

לא מעניין אנשים, ובכל זאת –

"וְעַל דָּא כְתִיב, ועל זה כתוב, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, פירוש, דְּהַהִיא, נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא טָרִיף לָהּ וְסָאִיב לָהּ בְּגִין אַפּוֹ, שאת הנשמה הקדושה טרף אותה וטימא אותה מחמת כעסו." (זוהר)
– פגם הכעס ותיקון הכעס מאת הרב יצחק כהן

וגם –

*

טוב, ועכשיו לסיפור.
כזכור, בצהריים כתבתי שיר יפה, ואפילו עלה בדעתי להוציא ספר שירים (עוד חוכך בדעתי בעניין זה). והנה בערב – הלכתי להולצר ספרים. בכניסה יש שטיח ועליו מצויר ינשוף. וליאור הולצר אומר לי – מי שדורך על ינשוף זה נכנס בשער החוכמה.
עכשיו, העניין המטריד הוא, שזה באמת כך. אני לא יודע איך בדיוק, אבל בחנות זו אני מקבל חוכמה נסתרת. השאלה היא מה מהותה של חוכמה זו? מה מקורה?
(אבל ראשית אומַר כי כמובן הינשוף הוא אכן סמל החוכמה, וכן מדובר על 'הינשוף של מינרווה'. ועתה נמשיך).
אני חושב שעיקרה של החוכמה הזאת היא חוכמה יוונית, פילוסופית. כמו כן ליאור עוסק בקבלה ושבתאות, אבל טוען היא המקובלים היו 'פילוסופים גדולים'. מה אין שם? אין תנ"ך (כמעט), וגם, אם צריך לציין, אין נצרות. יהדות יש הרבה.ואילו אני בא בדיוק מחוכמות אלה – תנ"ך בעיקר, וקצת השפעה נוצרית. ברם נראה שחוכמות אלה 'נצררות' שם.
אם כך, למה אני שב לשם? כי אני אוהב חוכמה. מעדיף את זה על לראות קשקושים בטלוויזיה. וכפי שאמרנו בשיחתנו, אני וליאור, לפני השיעור – גם אהבת החוכמה היא 'חשק'.
(ובלי קשר לזאת אומַר כהערת ביניים, כי כל יום חמישי אני 'מומת' (נשמע מוזר? מילא)).
ובכן, אחרי שאמרנו זאת, על מה היה השיעור היום? על הרב קוק, עם הרב יצחק אבן שיש (כן, אנחנו כבר עם שמות מלאים). אלא מאי? היום הוא החליט לקרוא שיר שלו. האם זאת כדי 'להתחרות' בשיר שלי? מי יודע.
ובכן, התחלנו לקרוא את השיר, כל אחד בית. הרב אבן שיש אמריקאי, אבל העברית שלו בסדר. והיו עוד שני אורחים, זוג, והגבר גם הוא עולה חדש. אני, משום מה, אמרתי את דבריי בעיקר באנגלית.
קוראים בית אחר בית (לא זוכר את שם השיר, עמוד כה בקובץ הלבן בהוצאת מוסד הרב קוק) והשיר מתארך מאוד. יש בו כמה ביטויים יפים, אבל באופן כללי איני מבין מה הרב קוק רוצה ממני. גם בקרב תלמידיו, נראה לי שלא מקדישים הרבה תשומת לב לשיריו (למעט – עלה למעלה עלה, יש לך כנפי רוח). ובאמת, בואו נגיד שהשירים הם לא פסגת יצירתו.
אז יצאתי באמצע. אמנם האווירה הייתה מתוחה ורצינית (מדי), והבחורה שנכחה שם הבחינה יפה מאוד בהלך רוחי (למשל כשקראתי החל מהפעם השנייה או השלישית במעין מיאוס קל, אבל עדיין לא פוגעני), אבל הצלחתי לחמוק. אמרתי שכל זה מרתק מאוד (שיקרתי), אבל אני צריך ללכת (שיקרתי שוב).
אבל למעשה כן היה לי מה לעשות חוץ מזה, כי ביום חמישי יש 'ספייס' של גל מהטוויטר עם חבורת 'המתנגדים'. אז חזרתי לביתי והתחלתי להקשיב. והנה, שוב ריאיון עם עולה חדש, וגם הוא מדבר על החשיבות של השירים אצלו לשימור המורשת.
אלי, אלי, האם לא תחדל לרדפני? במה חטאתי לך? ומה עליי לעשות??
אם כך ואם כך, יושב בבית שומם וניזוק, אבל זוכר פסוק אחד –
כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּודֶיךָ.

תהלים קיט, פז.

טוב, בסיפורי זה הייתי דרמטי מדי לבסוף, וחרגתי ממה שמלמדים בסדנאות הכתיבה, עימכם הסליחה.
אבל עם דבר אחד אני בכל זאת יוצא מהערב הזה – שני משפטים שאמר לי ליאור בשיחתנו בחוץ, והיו חריפים ונוקבים. לא אוכל לחזור עליהם, כי הם מהתחום האישי, שעליו כאמור איני מדבר. אך הם נוקבים עד תהום רבה.
ועתה נשארה רק שאלה אחת, שאיתה פתחתי – מהם המקורות של המקום הזה, והאם ניתן לסמוך עליהם? האם הם מסתרה דקדושה או מסתרה דטומאה?
אודה לכם אם תאירו את עיניי בזאת (במידת היכולת, שאני יודע שהיא קצרה).

*כששליאור שאל בפייסבוק מה דעתכם עליו, עניתי – איש קדוש, שתורתו עוותה.

לבסוף, ספר על הרב קוק שהראה לי ליאור –