יומן לילה, 24.11.22
פטירת גאולה – מאחורי הפרגוד.
קודם כתבתי הספד קצר על גאולה, שהוא של הדברים כפשוטם, והם די בעלי משמעות גם כך. אבל עתה אוסיף עוד נדבך, שהוא מסתורי ומפחיד, ובכל אופן אומר אותו כהוויתו.
כמה דברים מוזרים במסעי להלווייתה.
ראשית, לקחתי מונית והמונית עברה דרך הכניסה לעיר, היכן שאתמול היה פיגוע. ובדיוק כשעברנו שם מי שנהג המונית דיבר איתו בטלפון אמר – אני חי באמת, במציאות. משהו כזה. וזה מה שאני אומר על עצמי.
אז מה יש לנו כאן? או ששוב מאשימים אותי בפיגועים על לא עוול בכפי. (נשמע הזוי? כבר נמאס לי להתייחס לאיך הדברים 'נשמעים'). או שאני מעין כפרה להם. או – וזו אפשרות סבירה – גם וגם.
שנית, בבית הקברות פגשתי את האחים הרצל ובלפור חקק, אנשים נכבדים, ואף החלפתי טלפון עם בלפור. הם גם נשאו דברים יפים. ועוד שם נשים רחמניות, וגם עו"ד של המשפחה בשם שבתאי. אגב, גם שבתאי אינו שם ניטרלי. אתמול בשיעור גם היה שבתאי. אמרתי לו שיש שבתאי אחד מפורסם ביהדות – שבתאי צבי.
וגם העוזר של העו"ד, שאיתו נסעתי ממקום ההספדים למקום הקבורה, יש לו שם מיוחד – רזיאל. כמו המלאך.
ובדרך לשם אמרתי לו שזה לא נעים ששמים את הגופה רק מכוסה בטלית, ועדיף ארון. והוא, אדם דתי, אמר – כך זה ביהדות. אך ממתי זה כך? ובכלל, מה הנוקשות הזו? לא באתי לעשות רפורמה, רק אמרתי משהו שקשה לי. גם בקבורת סבתי לוטי זה היה קשה לי. איזה, איזה עלילות העללתם עליי שכך אתם מתנהגים? רשעים. ויותר מכך – בוגדים!
ומבין כל הנוכחים אף אחד לא יכל להחזיר אותי לעיר. הזמנתי מונית. הגיע נהג מונית ערבי והייתה לנו שיחה מעניינת.
הוא אומר שמי שמאמין בעולם הבא לא כזה דואג מהמוות. ובאסלאם זה עיקר חשוב. היהדות – טובה עד משה. הנצרות – אמונת השילוש שלה לא טובה. בקוראן מסופר, הוא אומר, שאלוהים שאל את ישו אם הוא טען שהוא אלוהים, וישו עונה שלא, ואם כן 'היית יודע'. זה מצחיק. באיזו סורה? הוא לא זוכר, אולי מרים. בסורת מרים לא מצאתי את זה.
ועוד אומר שמוחמד המציא את הביטוח הלאומי, כשויתר ליהודי זקן על מס הג'יזיה. ושהאסלאם דואג לזכויות הנשים. אבל יש לכם ארבע, אני אומר. קודם היה יותר, הוא אומר. ומוחמד אמר שעדיף אחת ולא ארבע.
ומה אם טבח שבט הקורייש היהודי? אני שואל. הם רימו אותו ובגדו בו, הוא עונה. וגם הייתה לו אישה יהודייה.
טוב, לא יודע בנוגע לכל זה, אבל נכון שישו לא טען שהוא אלוהים, וגם בציטוט שהבאתי קודם לכן הוא לא טען שהוא אלוהים. זה הכנסייה החליטה מאתיים שנה אחריו, בערך.
וכאן, בביתי – צער רב ואפס נחמה.
חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי.
תהלים סט, כא.
גם לא אימי. גם לא שכנתי. אין.
בחוץ התנגן שיר של דודו טסה –
'איזה יום עבר עליי, זה קצת יותר מדי, פתחי לי את הדלת…'.
קשה, נמאס, עצוב.
ואפשר לשים כאן עוד פסוקים מתהילים –
מתי ימות ואבד שמו
האשימם כי מרו בך
אבל נסתפק בזאת.
אה, ועוד דבר – בהלוך חב"דניק בתחנת האוטובוס. אמרתי כבר השתלטות שלהם, לא? על בית הקברות השתלטו כבר מזמן.
וכן, גאולה – משמעה גאולה. ואין גאולה.
מחשבות לעצמי 