יומן לילה, 22.9.22

יומן לילה, 22.9.22

לקראת נאום לפיד באו"ם.

תגובה אחת לפתרונות שהצעתי, והצורך 'להיות פתוחים' – 'גירוש למשל'…

איינשטיין אמר –
אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות.
ומחבר משלי (כו, יא) כתב לפניו אותו דבר –
כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.
(אולי זה לא הזמן להזכיר זאת, אבל בכל זאת).

אבל אביעד קליינברג כותב –
אני מזכיר לכם את דבריו היפים של שרלוק הולמס: אחרי שהוצאתם מן החשבון את מה שבלתי אפשרי, מה שנשאר, מלא בעיות וקשיים ככל שיהיה, הוא הפתרון.

*

שוב הולצר. השקת ספר שירה. אף אחד לא קורא אותם. כמעט נכחדו. ועוד דברים, לא משנה. וגם קיבלתי כרטיס, וגם קניתי כרטיס. ופגשתי את חירות (בתלמוד יש חירותא), מורה לספרות.
ובהמשך לפתק (זה מושג ברסלבי אגב, לא משנה) –

יש שאלה שתמיד כדאי לשאול –
האמנם?
אחסוך לכם: האמנם? כן.

תשפ"ג – אני חשבתי על תהיה שנה פגז.
אבל עכשיו שמעתי – שתהיה שנת פצצה גרעינית.

אם יש שיעור שבאים אליו שני אנשים, מה זה אומר?
אם יש ספרי שירה שקוראים אותם עשרה אנשים, מה זה אומר?
ואל תגידו הכמות לא קובעת, היא גם חשובה.

אה, ופגשתי שם את בלפור חקק, שיש לו אח תאום הרצל, והם עמדו בראש אגודת הסופרים. דיברנו מעט. וגם על השם 'חקק'.

האם אתם בעד הקמת מדינה פלסטינית? למה?
אין תשובה.

חידת היגיון –
אני חושב על כנרת.
(5).
בראשי.

הפתק?
זה חזק ממני
האהבה הזו
וכו'.
הוספתי – האמנם?
וזה מיגאל.

גם כל מיני ספרים מעניינים, ושירים, ואנשים. ואיזו אחת שישבה שם יפה בצורה קיצונית.

אבל כללית – סתם חרטא וחרטה והתבזות. לא משנה.

נראה מה אמר לפיד.