יומן לילה, 18.10.22

יומן לילה, 18.10.22

רק מסכם את שיעור הזום של יצחק בנימיני, בסוף זה לא היה על פאולוס, אלא על לאקאן. ולאקאן, אתם יודעים מה הוא אומר – ממשי, סימבולי ודמיוני. הממשי אין לו מילים. ואני אומר – יש, אמנם כבדות יותר, ולא קל להוציאן, אבל יש. והסימבולי והדמיוני, תוצרי השפה, מכסים עליו. יפה.
אבל אני רציתי להעיר הערה אחת, בזמן שניתן להערות – שהממשי, אפשר לומר, הוא מצב הכיבוש בשטחים, בעוד הדמיוני זו הטלוויזיה, או נטפליקס (אחת שם הזכירה למשל את הסדרה 'הקיסרית'. התחלתי לראות, נראית סדרה טובה, אבל לא יכולתי להמשיך. אולי בגלל שהיא ברובד הדימיוני הזה). ובכל מקרה – לא שמעו את דבריי, או ששמעו והתעלמו. הדבר הזה מוכר לי מאוד. וכן, המיקרופון היה פתוח. יצאתי מהשיעור. גם כבר התעייפתי.
ועוד הוזכר שם – 'סקנדלון', שערוריה. אבל השערוריה מול עיניכם ואינכם עושים דבר! אפילו עשיתי שם נפנוף יד בלי כוונה והוא נשאר תקוע שם.
ועוד הוזכר – 'מצולם באחר'. באמת הכול מרושת כאן… אבל מה אפשר לעשות?

ובזמן הזה, מישהו שואל בפייס על הביטוי 'טחו עיניו מראות'.
ואבשלום אליצור כותב –
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב
I rejoice at thy word as one that findeth great spoil
Psalms 119 162
והנה בתמונה –

ובמקום אחר נכתב – מילים יכולות להרוג. כן, אמרתי, אני עובר התעמרות ברשת. ואמרתי זאת גם ליעל היום.

חוץ מזה היום שני פוסטים של רחל אליאור על שעבוד נשים. אמרתי לה שאני מאוד מבין את זה, וזה באמת כך.

ותום מדבר על אבל. שתי דרכים לקרוא את זה.

עוד דובר שוק העבודה פה, הבלתי אפשרי. סדום, אתם יודעים. או גטו, לפי אסף העברי.

ואיך הופכים אותו ללימונדה? מישהו יודע?

לילה טוב.