יומן לילה, 1.9.22

יומן לילה, 1.9.22

קריאה בעיתון בראשית.

אלון מזרחי (צודק) –
אני בעצמי כבר מתקשה להקשיב או להסתכל על משהו שקשור לדיווח חדשותי או תקשורתי יותר משניות ספורות, כשלגמרי ברור לי שמה שמראים לא מייצג התרחשות או אמת אותנטית, אלא מנגנון לדחיפה שלי לכיוון תחושה מסוימת. נגיד אם יראו לי אישה יפה ונרגשת שעוזבת את ההתמחות שלה כרופאה, אני אצקצק בלשוני ואגיד אוף, מה יהיה, כמו שהיינו עושים פעם, כשלחיים היה יסוד מוחשי הרבה יותר של נורמליות. אבל האישה הזו והמונולוג שלה מייצרים אצלי רק ריחוק: ברור לי שמנסים לעשות עלי סיבוב, ובסופו של דבר זה הרושם היחיד שנשאר מכל מה שאני רואה ושומע – פשוט כי הרושם הזה הוא עקבי, מתמשך ומתמיד מאייטם לאייטם, מעניין לעניין.

…

הטקסים שלנו קבועים לגמרי. אחת לכמה זמן אנחנו מוצאים איזה חוטא או סוטה שפשע וראוי לגינוי, וממהרים לפשוט את עורו (המטאפורי בינתיים, אי אפשר לדעת מה כמה חודשים של מחסור אמיתי במזון יעשה למעטה התרבותי שאנחנו הולכים איתו), תוך שאנחנו מחזירים לעצמנו תחושת הגינות בסיסית וסדר במציאות. זיהינו את הקלקול והצבענו עליו, והסדר בוודאי שב על כנו.

*

הרבה דליה שחם על פרשת השבוע, שופטים.
מתוך בראשית.

"לי עצמי יש יחסים מורכבים עם ספר דברים. אני לא יכולה בלעדיו; יש בו כמה מהפסוקים החשובים ביותר במורשת היהודית, "שמע ישראל" הגדול, כמה צִווּיֵי "ואהבת" אהובים ומִצְווֹת צדק וצדקה חשובות ונבונות.

אני גם לא יכולה איתו; יש בו חלקים שמצווים על רצחנות פונדמנטליסטית, למשל פרק י"ג מפרשת השבוע שעבר, מורה להרוג ולאבד את כל מי שעוסק/ת בפולחן אחר, בין אם מדובר בזקן או בילד, אפילו בילד שלך או באחותך, אפילו אם מדובר בעיר שלמה – התשובה של ספר דברים לכל מה שמריח ממגוון דתי או לאומי היא הרג והרס מוחלט. אלה חלקים כואבים כל כך שמעלים בי תשוקת כפירה לעקור אותם מהתורה. כמה סבל ואכזריות מתארים הפסוקים האלה – בטיהור אתני, בהרס אקולוגי, ברדיפות ובדיכוי שמתארים בעקבותיהם דברי ימי המלך יאשיהו, ודברי ימי מלכים וממלכות על פני האדמה הזו וכדור הארץ כולו מאז ועד היום.

…

ואני חוזרת פה לשאלה של בוב מארלי: עד מתי ימשיכו להרוג את הנביאים שלנו? על פי ספר דברים: כל עוד יהיו נביאים שדינם מוות כי הם סוטים מדרך המלך וקוראים לקיים אמונות אחרות, או שדינם מוות כי בדיעבד הסתבר שטעו. גם אם הקוד הפלילי שלנו כבר לא מורה על הוצאה להורג של נביאי שקר, למערכות המשפט והתקשורת שלנו יש כבר כלים מגוונים ומתוחכמים יותר להשתיק נבואות שסוטות מהמיינסטרים, ולהגחיך נבואות שלא ניתן להוכיח בזמן אמת."

*

ריאיון מעניין עם הדר מוכתר ממפלגת 'צעירים בוערים', שאומרת –

אנחנו זועקים זעקה של דור שלם. תתעוררו. יש פה דור צעיר שלם שצועק – ״יקר לנו! לא טוב לנו לחיות פה! דור שלם שרוצה, בלית ברירה, לעזוב את המדינה".

*

הרב קוק, אורות התשובה.
מה דעתכם?
(את דעתי אשמור לעצמי. וכאן אומר – לדעתי קשקוש) –

"מה הוא מקור הרוגזה של רשעים, מהו הקצף על העולם כולו, מה הוא יסוד העצבות המרה, האוכלת את הרוח ואת הבשר, הממלאת ארס את  החיים, המצוים אצלם, מהיכן מקור משחת זה נמשך? בבטחון פנימי ברור אנו משיבים על זה: ממקור הרשעה כל זה נובע, "מרשעים יצא רשע". חפשי הוא הרצון, ולהיות גבור  ובן חורין אמיתי באו החיים. והרשעה השרויה בעמק הנשמה, כשהרצון איננו חפץ לעזבה, הרי היא סותרת את  המשקל השוה של החיים, את היחש הישר שיש לנשמתו של האדם עם כל היש, עם כל ההויה כולה בכללותה ובפרטיותיה, והרוס ההרמוניה מכאובים רבים הוא מסבב, וכשהוא חודר אל הרוח, עצומים יסוריו שהם מתגלים בצורה של זועה, של קצפון, של חוצפא של קלון ויאוש. ולזאת קוראים הם הצדיקים אנשי הטוב והחסד, אנשי האושר של החיים, אל הרשעים האומללים: באו וחיו, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו, התעדנו על טוב ד' וראו חיים של עונג ושל אורה, של שלום ושל שלות השקט, של בטחון ושל כבוד, "כטל מאת ד, כר ביבים עלי עשב".".

*

סיום היום –
מקשיב לשיעור על שפינוזה, משפט 29. אמל"ק – אין מקריות.

אבל בזה כבר דנו.
עכשיו נוספו עוד מונחים – טבע טובע וטבע טבוע.
טבע טובע – סיבת עצמו, טבע טבוע – בסיבת זולתו, נפעל.
אבל, נאמר בדיון, יש כאן סתירה – עד כה שפינוזה היה מוניסט, ועתה הוא נראה דואליסט. נראה לי ששאלה זו ידועה במחקר שפינוזה. מלבד זאת, אמרתי, בשביל מה הוא צריך את המונחים האלה? מה הבעיה במונחים הוותיקים סובב ומסובב? תשובה ברורה לא קיבלתי. אבל גם המונחים האלה לא שלו, אם הבנתי נכון.
בכל אופן, אני רואה כאן סתירה. והיא אולי ממוטטת את כל הבניין של שפינוזה.