יומן לילה, 1.3.22
ביקורת טלוויזיה.
אני לא יודע, תעזרו לי להחליט, בעד או נגד הטלוויזיה.
מצד אחד, ביקורתי עליה ידועה. היא שקרית, היא תת רמה, היא תרבות קלוקלת, וכל יום היא מוכיחה את זה מחדש.
לכך אוסיף, שבעיניי היא ממש עבודה זרה, וקשה להסביר למה, אבל אנסה. הטלוויזיה משתמשת בצילום, שזה קרוב ללשון צלם, צלם אלוהים מחד וצלם אלילי מאידך. כבר דיברתי על זה הרבה. ובעבודתי 'צל וצלם בצלמנע' הזכרתי את מאמר הזוהר, על הרשעים המפקידים צלמם אצל סמאל, השטן, ומקבלים כוחות ממנו. קראתי זאת אצל שלום או אצל אידל. וכך אני מרגיש שיש בטלוויזיה. (זה אולי יישמע מוטרף, אבל אמרתי שקשה להסביר).
בכל מקרה, גם אם נעזוב אלמנט הגותי זה, ברור היום שהתקשורת היא זרוע של השלטון, לא כלב השמירה של הדמוקרטיה. והיא, לדעתי, בוגדת בתפקידה.
זה מצד אחד.
אבל מצד שני, אם זה השלטון הישראלי, האם אני רוצה להילחם בו? ועוד – האם בכלל יש סיכוי למאבק בו?
ועוד יותר מזה – אולי הצדק בידם ואני הוא הטועה?
טוב, בואו נגיע לפשרה – אני אקבל את הסמכות השלטונית של הטלוויזיה הישראלית, אך אשמור לעצמי את הזכות לא לצפות בה, מקובל?
אלא שהזרוע השלטונית הזו, יחד עם השלטון עצמו, לא השאירו פינה שהם לא שולטים בה. בשנתיים האחרונות הם יצרו שליטה מלאה באוכלוסייה, בסגנון קומוניסטי. אין חירות, ואין אמת ברחוב. יש כאן אליטה שהשתלטה על העם ושולטת בו ביד רמה.
ואגב, מותר לי להגיד את זה? אני מסתבך?
ועתה עברו לעניין אחר – המלחמה. מה עם הקורונה? נעלמה? רק אתם קובעים את סדר היום?
לדעתי מדובר בנוכלים ופושעים, שמרוויחים טוב מאוד מכל העסק הזה, ומצד שני יש הרבה שסובלים מזה בגדול, ואני ביניהם.
זה אכפת למישהו? נראה שלא. למה? כי רוב הישראלים חיים בטוב במערכת הישראלית, הם 'מסודרים'. אבל מה עם מי שלא? מה עם מי שלא השתלב במערכת? לא אכפת.
כאמור, בעיניי זו בגידה. בגידה באזרחים ובגידה באמת.
אבל שוב, איזו ברירה יש לי? זו המערכת הישראלית.
מחשבות לעצמי 