יומן לילה ב', 14.9.22
סיפור-שיעור שני להיום, והפעם המשך הקריאה ב'אורות התשובה' של הרב קוק עם אודי הרשלר, בזום.
והפעם גם קטע יפה של סגירת מעגל, שאפשר לקרוא לו גם נס. מהו?
בתחילת השיעור, בקטע שלא מצולם, שאלתי את אודי מה התמונה מאחוריו. זה ציור של ראובן רובין, אמר, שבו רואים את הר הבית מתצפית של הר הצופים. יפה. וכמו כן גם מאוד משמעותי, אמרתי.
טוב, השיעור התחיל, המשך קריאה בפרק ג' עד סופו.
האמת שזה לא כל-כך עניין אותי. הרב קוק מתפייט על התשובה, וכמה היא מביאה שמחה, ומקרבת. בסדר. (ועל כך שאלתי בשיעור הראשון – לָמה ולְמה? ראו את סיכום השיעור ההוא). אבל ניחא, שיהיה, היטהרות זה תמיד טוב.
ובכל זאת גם בשיעור הזה היו לי שתי שאלות (הקצבתי לי עד שתי שאלות לשיעור, כדי להיות מעורב, אבל לא להשתלט. ויצא שתמיד היו לי בדיוק שתי שאלות, בדברים שבאמת עניינו אותי).
אז השאלה הראשונה הייתה בקשר לסיפור של רבי אלעזר בן דורדיה, שהלך לכל הזונות שבעולם, ובסוף חזר בתשובה בבכייה, ואז נסלח לו והוא מת. אמרתי שהסיפור הזה בעייתי, כי מה המסר שלו? גם אם תעשה תשובה לא יסור עונש המוות, וזה מסר בעייתי מאוד. אני מעדיף ותומך במסר של יחזקאל, אמרתי, שאומר –
כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ.
יחזקאל יח, לב.
נו טוב.
והשאלה השנייה באה בסוף, פתאום באה לי. שאלתי – רגע, אם התשובה היא כל-כך משמחת ומרוממת, מדוע הימים האלה נקראים 'ימים נוראים' ולא 'ימים נפלאים' או כיוב'?
שאלה יפה, אמר, ואז התחיל לענות. והוא אומר – נוראים זה לא מילה באנגלית אחת, אלא אחרת (איני זוכר כרגע את המילים). ובעברית – מלשון נוכחות, נראות. אמרתי – כן, אבל יש הבדל בין נורא לנראה. יותר נכון הדקדקן שבי אמר זאת. אבל בסדר, נלך בדרך הדרש. ובכן, הנוכחות היא של אלוהים, והיא גם מעוררת יראת-הוד. ואז אמר את הפסוק מהעקדה – בהר ה' יראה.
כאן ניסיתי להעיר, ושוב ניסיתי, אבל היה קשה להשתחל בתוך הדברים. בסופו של דבר, אחרי התעקשות, הצלחתי. אמרתי לו – והרי בזה התחלנו את השיעור – בתמונה של הר הבית. אכן סגירת מעגל קטנה (למעשה הרבה יותר מזה, אבל ניחא).
טוב, לסיפור הזה יש גם המשך, אבל הוא לא קשור ישירות לסיפור, וגם איני רוצה לספרו כרגע, אז אעצור כאן.
מחשבות לעצמי 
ר' אלעזר בן דודרדיא- להבנתי מיתתו אינה עונש אלא דבר הבא ממנו ונובע מגודל המשא הרובץ עליו "אין הדבר תלוי אלא בי". צערו כל כך גדול עד שטוב מותו מחייו
נורא – מעניין, המלבים מסביר על הפסוק "מה נורא המקום הזה" -" ….ששם ישב אלהים על הארץ…." וזהו מקום המקדש באמת .
לוגופה של שאלה הימים הם ימי יראה ואין זה סותר את השמחה. שהרי סיומם של הימים הנוראים, ימי התשובה , הוא חג הסוכות המלא שמחה . ועיין לעניין זה במידות הראיה , יראה יט שאעפ שבמהלך התשובה יש יראה סופה ששון ושמחה.
אהבתיאהבתי
בעניין בן דרודיה – איני מקבל תפיסה זו והיא שגויה. אין לה גם זכר במקורות. כרגיל, חז"ל המציאו להם תורה חדשה, והדברים ארוכים.
אהבתיאהבתי