יומן חסוי, 25.12.22

יומן חסוי, 25.12.22
עניין שכנתי עדיין לא מרפה ממני. כאב לב נחלתי, כאב גדול מאוד. והנה היום קמתי במחשבה עצובה – בעצם, סיפרתי לה שמנדים אותי, ומה עשתה בתגובה? הפסיקה גם היא לדבר איתי. היש התנהגות נבזית מזו? וכך, פגוע וכועס (כהרגלי) יצאתי לסיבוב שלי בחוץ.
והנה אני מגיע לרחבת ז'ראר בכר ורואה מחזה – חתן וכלה מצטלמים. אבל פתאום החתן כועס והולך לשבת בצד. הכלה צועקת לעברו – מה אתה רוצה? ואז מצטרפות אליה עוד שלוש בחורות והן פוצחות בריקוד מתואם.
מצחיק, כן? כאן הרי נבנה מבנה חדש שהוא בית לארבעה בתי ספר לאמנות, בין היתר בית ספר לאמנויות הבמה. אז הכול הצגה כמובן.
אבל מה בכך? גם בהמלט, המלט מארגן הצגה ומציג בפני אביו, הצגה שאמורה להעביר לו מסר, שאכן עובר.
אז האם יש פה מסר עבורי? אולי. ומהו? לא לכעוס? נו טוב, לא אכעס. אבל למעשה כל הדברים האלה הם בראשי בלבד, הם בעולם הדמיון, אין להם קיום. למרות שהם אכן מתקיימים. אז בצורה כזו אי אפשר לעבוד, והכול בטל ומבוטל.