יומן בוקר, 9.9.22

יומן בוקר, 9.9.22

לפני כל דבר אחר, הנה חידת היגיון לא מתוחכמת במיוחד, אבל בכל זאת –
הפילוסוף נוצח. (4).
תשובה בסוף.

*

היום יש כל-כך הרבה זיכרונות פייסבוק, שאפשר להסתפק בהם. הנה חלק מהם –

אנחנו מברכים 'עד 120', אבל מגיעים בערך עד גיל 80, איך זה?
– מנקים לנו שליש על התנהגות טובה.

(כבר כתבתי שוב מאז)

*

נענה לאתגר. האמת אני לא מרוצה מזה בכלל, אבל זה מה שיצא.
סתם כך. וזה יותר טוב מרוב מה שרץ בפייסבוק הזה.

(דווקא לא רע)

*

משלי חיות 1

(השורה האחרונה מקנתרת, כן)

משלי חיות 2

משלי חיות 3.

*

ציטוט מ"על החיים ועל המוות"

""בעיני, הבחירה בעצב היא פתרון כמעט הפוך מהניסיון הבודהיסטי להימנע ממנו, ונכון יותר ממנו: הרי יש זִקנה, חולי ומוות — מה הטעם לבנות תורת־אדם השוללת את ה"אני" כדי לנסות ולהתחמק מהסבל הכרוך בהם? לטעמי נכון יותר לקבל את המציאות וללמוד לחיות איתה, לא להקדיש את החיים לבריחה ממנה ולהיאחזות בפילוסופיה כמעט בלתי ניתנת למימוש, כפי שהבודהיזם עושה. טבענו, ככל שאני מבין אותו, אינו מאפשר לנו לא "להשתחרר" מהסבל ולא להתכחש ל"אני" שלנו."" – על החיים ועל המוות מאת מישקה בן-דוד

ציטוט מ"על החיים ועל המוות"

""ועוד מהבחינה הפילוסופית, המוות הוא גם הגורם שיכול להעמיד אותנו על שיתוף הגורל הגורף בינינו לבין כל בני האדם (וכן כל החי). פיתוח נכון של תחושות אלה עשוי להפוך אותן לתחושות אחווה בסיסיות בהתייחסותנו לזולתנו. לא רבים מסוגלים להשליך את תפיסת מותם־שלהם על כל אדם, ולגלות אהדה וסלחנות. לא בנקל נוכל לומר — הוא גזל ממני, או העליב אותי, אך המסכן, גזר דין מוות מצפה לו בסוף הדרך… ואולם אפשר באמצעות חינוך להדגיש את שיתוף הגורל הקיומי של כל בני האדם (ולמעשה של כל החי) ולטפח רגש אחווה אנושי כמתבקש משיתוף הגורל הזה, ואהדה לכלל בני התמותה."" – על החיים ועל המוות מאת מישקה בן-דוד.

*

חזי לסקלי

עוד מחזי לסקלי

*

ומאתמול –

ממה שאני רואה יש בתנ"ך שלוש נשים בלבד שנקראו מלכה – מלכת שבא, ושתי ואסתר.
אמנם נמצאות גם איזבל ועתליה, אך ללא השם מלכה (כמדומני).
האם אני טועה?
(לא טועה).

*

וגם – אסף העברי כתב, ואני שיתפתי עם שאלה, מה אומרים? –

תקראו ספר שמואל
על הדמות של דוד
בין אם הסיפורים התרחשו
ובין אם לא

תראו איזו דמות בוחר עם ישראל
להעריץ ולקדש בתפילותיו היום

רוצח אכזרי ושודד דרכים היה דוד

את גולית הוא הרג
אחרי שבדק פעמיים
כמה ישלמו לו על זה

כשבחר לחיות כעבד של מלך פלשתי
דוד כעס שלא נתנו לו להצטרף אל הפלשתים
כדי לטבוח בבני עמו ישראל
בוגד

את בניו ונכדיו של שאול
הוא הקריב קורבנות אדם
כדי להוריד גשם
עובד אלילים מצוי

לפני שהיה מלך
כשגר אצל פלשתים
הוא שדד את יושבי הארץ
ורצח משפחות שלמות
כדי שלא ילשינו עליו

הוא רצח חייל שלו את אוריה
אחרי ששכב עם אשתו של החייל
ואחרי שכשל להערים על אוריה שיחשוב
שאשתו בהריון ממנו ולא מדוד

ועוד ועוד ועוד

איך האנשים החשוכים של הדור הזה
בוחרים להעריץ רוצח רשע שכזה
שעונשו על פי התורה הוא מוות
ללא אפשרות המתקה
זו שאלה שעוד ידונו בה הרבה
בדורות הבאים
אחרי שיהדות תיפול לצמיתות

.

לא ענו. אז הנה תשובתי –

אתה לא הראשון שבא לדוד בטענות כאלה. ראה –
ה וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. ז וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. ח הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תחתו [תַּחְתָּיו] וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה. ט וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ.
 י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי [כֹּה] יְקַלֵּל וכי [כִּי] יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.    יא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ יְהוָה. יב אוּלַי יִרְאֶה יְהוָה בעוני [בְּעֵינִי] וְהֵשִׁיב יְהוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה. יג וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר.
שמואל ב, טז.

ובסופו של דבר מסופר שגם ה' מנע ממנו לבנות את המקדש בגלל ששפך דמים –
ז וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בנו [בְּנִי] אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי. ח וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְהוָה לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. ט הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. י הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם.
דברי הימים א, כב.

צא ולמד.

*

תשובה לחידה – הובס.

*

והרב זקס לפרשה.
על ההבדל בין 'פוקד עוון אבות על בנים' ל'איש בחטאו יומת'.