יומן בוקר, 7.8.22

יומן בוקר, 7.8.22

יום שלישי של המלחמה עם עזה. ועתה השאלה – מי ינצח, האמת או הכוח?
האמת היא פשוטה. קראתי אותה אצל עיתונאי צעיר מעזה שכתב בטוויטר –
https://twitter.com/BrNhnw/status/1555985009386946563?t=nskIjYmiGakZ_l136Qi0cA&s=19
עיקרי הדברים: עזה במצור כבר 15 שנה, ישראל שולטת בכל פרט בחיים שלהם, וגם עכשיו עזה הייתה רגועה, וישראל היא שיזמה פעילות צבאית והביאה להסלמה. למה? כנראה בגלל מערכת הבחירות, כך היה גם בפעמים קודמות. להכות בעזתים מביא מנדטים. כל-כך פשוט, כל-כך נכון. אלף 'מומחים' ישראלים שמפטפטים את עצמם לדעת באולפני הטלוויזיה לא הציגו את התמונה בצורה בהירה כזו, לרוב להפך.
ומה עוד נכון? התגובות. קראתי אותן ו'חשכו עיניי', כמו שאומרים. ניצבים הישראלים בזה אחר זה ומצדיקים את מדינתם בכל מחיר. דויטשלנד אובר אלס. דבר מעציב מאוד לקרוא.
ומה עוד האמת הפשוטה? מה שכתב רון עשת בטוויטר –
https://twitter.com/BrNhnw/status/1555985009386946563?t=nskIjYmiGakZ_l136Qi0cA&s=19
עיקרי הדברים: התקשורת והמדע מכרו את העקרונות שלהם עבור כסף, וכן המערכות האחרות. והאנשים התבהמו והתמכרו להנאות. הכול נכון.
ובכן, זו האמת, הברורה מאליה לכל מי שעיניו בראשו. אלא שכאמור מולה ניצב גורם לא קל – הכוח. ישראל היא מדינה חזקה מאוד, צה"ל עוצמתי, התקשורת שולטת בכל. מי יכול להילחם בהם, בכל המערכות האלה? (ולא, אגב, אלה לא 'מערכות ישראל' שכנגדם גידף גוליית. לא לא, איננו 'ישראל' במשל הזה, וד"ל).
כרגע לפחות – הכוח מנצח. ארה"ב העוצמתית תומכת בישראל (מטעמים פנים-פוליטיים שלה), ואין מי שיעצור את הכוח הדורסני.
ואיה אלוהי המשפט?

ועתה, עליי לומר גם זאת: אני סובל באופן אישי מהמצב הזה. לא יודע בדיוק כיצד זה קורה, אבל אני מרגיש איך המצב הפוליטי משפיע עליי, ואני מרגיש את סבל העם הפלסטיני – על גופי. תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
ולדעתי, אנשים כבר מכירים אותי. ולכן אין זה מקרה שאני זוכה להתעלמות כמעט גורפת ברשתות החברתיות, וגם בחיים הממשיים! אין זה מקרה שאני זוכה ל-Mistreatment, מתוך מודעות והתעלמות. לא, אין זה מקרה.
וכמו אין זה מקרה שמנסים למכור לי לוקשים שונים, כמובן, ולרמותני.
אסתפק בזאת בינתיים. עד כאן.

*

גם זיכרון פייסבוק לא רע –
רלוונטי.
ציטוט מ"זאוס פרומתאוס ואלוהים"

"ראינו שכל תרבות דוחקת ארכיטיפ זה או אחר לצל. לפעמים הוא מושלך על קבוצה מסוימת, הנרדפת עקב כך כ"שטנית", משום שהיא בבחינת ייצוג מוגדר ומוחשי של הארכיטיפ המאיים, שהכול פוחדים מהופעתו. אחת הדוגמאות המחרידות לדינמיקה זו היא רדיפת הנשים בשלהי ימי הביניים (הידועה כ"ציד המכשפות…)""

– זאוס פרומתאוס ואלוהים מאת ברוך כהנא.

ותמונה מ-2017 –
מדרחוב ירושלים, חג האהבה.