יומן בוקר, 28.10.22
אתמול יום קשה, כמאמר הנביא –
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יֹום־צָרָה וְתֹוכֵחָה וּנְאָצָה הַיֹּום הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד־מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה׃" (מלכים ב יט 3)
אבל הקשבה אין, כמאמר הנביא –
ירמיה ה –
י עֲלוּ בְשָׁרֹותֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל־תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישֹׁותֶיהָ כִּי לֹוא לַיהוה הֵמָּה׃ יא כִּי בָגֹוד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם־יהוה׃ יב כִּחֲשׁוּ בַּיהוה וַיֹּאמְרוּ לֹא־הוּא וְלֹא־תָבֹוא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לֹוא נִרְאֶה׃ יג וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם׃
שכן הפכוני לנביא, ואכן הפכוני לרוח. מילא, נניח, אבל בין אם כן ובין אם לא – בן אדם אני, איני יכול לפעול בעולם אלא עם גופי ונפשי, ואלה כרגע – כמעט כלים. כפי שאמר שייקספיר, בהיהודי מוונציה –
"ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו – לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו – לא נצחק? אם תרעילו אותנו – לא נמות? ואם תתעללו בנו – האם לא נתנקם?".
איני יודע לגבי הסיום, אך כל השאר – בהחלט.
כאב ליבי הכריעני, ואת זאת אסכם רק בזאת –
"וַיְהִי כִרְאֹותֹו אֹותָהּ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי־פִי אֶל־יהוה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב׃" (שפטים יא 35)
ואולם, הדבר החיובי הוא שעם מות נפשי וגופי מת גם היצר הרע שהטרידני. היא התשוקה הניטשיאנית, שהובילה אותו לאובדנו. 'אל תהיו כסוס'.
ואולם, בלי תשוקה, למה לי חיים? 'ועץ חיים תאווה באה'. אלא שהיא לא באה.
(ושוב, כל העניין רמוז בשמי).
או כפי שאומר שאול –
"אִם תִּהְיֶה לִי מַתְּנַת הַנְּבוּאָה וְאֵדַע כָּל הַסּוֹדוֹת וְאַשִּׂיג כָּל הַדַּעַת; וְאִם תִּהְיֶה בִּי כָּל הָאֱמוּנָה עַד לְהַעְתִּיק הָרִים מִמְּקוֹמָם, וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס." (הראשונה אל הקורינתים יג 2)
*
אתמול שיחה עם רועי, בעיקר על כאבי הרב. ושיחה עם אחי, כל מיני דברים, אך גם על תנורו של עכנאי. אמר – נידו אותו כי רצה לשנות את ההלכה, שניתנה ממשה, והפנה אותי להקדמת הרמב"ם למשנה. התחלתי להאזין וזה עיקר מה שנאמר שם אכן – לנביא אסור לשנות את התורה, אלא בהוראת שעה. טוב, אבל גם זה חוק חז"לי. ומלבד זאת, אמרתי, יש בעיה נוספת, כי כתוב 'לא תוסיפו' – וחז"ל הוסיפו. ובכלל, מניין סמכותם? (אני יודע את התשובה – לא תסורו מהדבר אשר יאמרו אליכם, אבל זה מדבר בשופטים).
הדייר הקודם כאן אגב, לייבוביץ, הסמיך את כל שמירת המצוות שלו על הלכת חז"ל. אך זה תמיד היה תמוה בעיניי – ולמה זה? 'הכרעה אישית', כפי שהוא היה נוהג לומר? בסדר, אבל איזה תוקף או קדושה יש לה אם אינה דבר אלוהים באמת?
*
מהשיעור של אבישי יצאתי באמצע אתמול. כל דבר שאני אומר אומרים – רגע, אחר-כך וכו'. די, נמאס. (ומלבד זה הייתי עייף). בהמשך אראה את ההקלטה.
*
אלון מזרחי סיכם את הבגידה בנושא החיסון, שגם אני ציינתי אתמול באוזני עופר ובאוזני אחי –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid02dXw4RJ3xNA8LiniZnjzLsrwszduqDK4dBHfC2QwRmNmZEfLDmr3wchvAASvQN9GGl&id=733791379
עניתי –
כל הכבוד, שוב דברי אמת מצילי נפשות בתוך ים השקרים. אני כבר הרמתי ידיים, לא ניכרים יסורי מצפון בצד השני. אפשר להעמיד מבחן – אם יהיה עונש על זה – יש אלוהים, אם לא – לא.
*
אגב, עוד אמרתי לאחי את האמירה שלי, שבסיסית כמו של ילד בן שלוש ועדיין נכונה – מי שמזיקים לו צועק, מי שמיטיבים איתו צוחק. גאולה השיגה – וישמן ישורון ויבעט. אבל אני מדבר על הכלל. והכלל הזה נכון גם לגביי, גם לגביי הפלסטינים, וגם בכלל. וזה גרעין רעיון הצדק, והשוויון, וכל הדברים הטובים והנעימים שדוחים כאן.
*
איילת אבן עזרא העלתה עוד פרק מאקווינס, שבסופו –
לטענה השלישית יש לומר שמפני שהפכים וניגודים על דרך ההעדר מתייחסים לאותו עניין, אזי לאל אין הפך לא כשהוא נבחן כשלעצמו, ולא מצד טובו או אמיתותו, מפני שבשכל שלו לא יכול להיות כזב כלשהו. בתפיסה שלנו לעומת זאת יש לו ניגוד, שכן לדעה האמיתית אודותיו מנוגדת דעה שגויה אודותיו. לכן האלילים מכונים שקרים הפוכים לאמת האלוהית, כיוון שהדעה השגויה על האלילים מנוגדת לדעה האמיתית על אחדות האל.
הגבתי –
כך הוא גם בעברית – אליל – מלשון אַל – שקר, אי-קיום. כך פירשו.
וארצנו מלאה אלילים.
*
ואתמול גם דיברתי קצת (קצץ כתבתי, אכן) על מות ישעיה, לפי המדרש –
"… מנשה הרג את ישעיהו …
אמר רבא: שפט אותו [כמתנגד לתורת משה!], והוציאו להורג;
אמר לו: משה רבך אמר – 'כי לא יראני האדם וחי',
ואתה אמרת – 'וָאֶראֶה אֶת א-ד-נ-י יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא'[4] ?!
… אמר ישעיהו: יודע אני בו (=במנשה), שלא יקבל מה שאומר לו,
ואם אומר לו [מה שצריך לומר לו] אהפוך אותו למזיד [כי יעשה דווקא] –
אמר שֵם [קדוש], ונבלע בארז – הביאו את הארז וניסרו אותו –
כשהגיעו לאותו הפֶּה, שאמר, 'ובתוך עַם טְמֵא שְׂפַתָיִם אנֹכי יֹשֵׁב',
[לא עמדו לו זכויותיו ו]נחה נפשו (=הומת ישעיהו הנביא)".
(בבלי יבמות מט ע"ב, בתרגום לעברית)
לפי מסורת חז"ל,[2] מלך יהודה, מנשה[3] בן חזקיהו מבית דוד, הוציא להורג את ישעיהו הנביא, הוא הוא עֶבֶד ה'. "עֶבֶד ה'" נעצר ועונה קשות, הובל במצעד ביזוי והשפלה לעיני כל, כשהוא סובל מכאובים נוראים, עד שהוצא להורג באשמות מופרכות. ככל הנראה, היו כמה וכמה מוצאים להורג, וזהו אותו "דם נקי", שמנשה שפך "הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה, לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'" (מלכים-ב כ"א, טז), כלומר, בנוסף לעבודת האלילים. בגלל התנגדות הנביאים ומאבקם כנגד עבודת האלילים וכנגד המדיניות הרשמית של חבורות מנשה-אמון, הם הפכו לאויבי השלטון.
*
הדר מוכתר אומרת –
אם נהיה חמודים ושקטים הם ישרפו אותנו.
פוש לכתבה –
יש מחיר לעולם שבו אין ערך לאמת.
*
זהו, מספיק.
השאר ביומן הבא.
מחשבות לעצמי 