יומן בוקר, 24.9.22
בפיוט 'לך ה' הצדקה' נאמר –
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים:
מַה נִּתְאוֹנֵן וּמַה נֹּאמַר. מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק:
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה. וְנָשׁוּבָה אֵלֶיךָ:
כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה. לְקַבֵּל שָׁבִים:
שָׁבִים אֵלֶיךָ בְּכָל לֵב. שַׁוְעָתָם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמֶיךָ:
ובכן, ניסיתי. אבל לא, השער הסגור. כן, אתה יכול להיכנס, אבל רק אם תקיים את כל הלכות ודקדוקי חז"ל, וגם אז, לפי סיפור בן דורדיה, יכופר לך רק עם מיתתך. אז לא תודה חברים, לא תודה. והעוון – עליכם.
וכן בדיוק אמר ישוע –
פסוק יפה שמצאתי –
"אוֹי לָכֶם בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה! כִּי הֲסַרְתֶּם אֶת מַפְתֵּחַ הַדַּעַת; אַתֶּם עַצְמְכֶם לֹא נִכְנַסְתֶּם, וּמִן הַבָּאִים מְנַעְתֶּם מֵהִכָּנֵס."" (לוקס יא 52)
(כתבתי והוספתי – מבין שזה פחות מדבר אליכם, הגדורים במכלאותיכם).
*
מלבד זאת, כשהגעתי להוריי ביום שישי, הם אמרו לי שהיו בהלוויה של חבר שלהם, וציינו שהיה מיליונר. אז ציינתי את הפסוק, עם הדגשה של ראשיתו –
לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.
משלי יא, ד.
עכשיו אגב אני רואה שהוא מופיע גם בגרסה אחרת –
לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.
משלי י, ב.
אבל, אמרו לי, הוא נתן גם הרבה צדקה.
עכשיו, צריך לבדוק מה משמעות הפסוק. צדקה במובן מתן כסף לעניים היא רק מלשון חז"ל, בתנ"ך צדקה היא שם אחר לצדק, למעשים צודקים. ואכן, מתן צדקה היא סוג אחד של זה, אף שהיא קשורה יותר לחסד.
ועוד שאלה היא – תציל ממוות של מי, המציל או המוצל? אבל לפי הרישא נראה שהכוונה היא של המציל. ובכן, הליכה בדרכי הצדק יכולה להציל ממוות, לא מתן צדקה.
כך גם אמרו חז"ל – 'ותשובה וצדקה ותפילה מעבירין את רוע הגזרה'. אני יודע באשר לתפילה (ונשלמה פרים שפתינו עניינו ידוע, הפירוש החז"לי שגוי), ועל צדקה דיברנו, ובאשר לתשובה, אכן, כך נאמר –
כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ.
יחזקאל יח, לב.
אבל לחזור למה? לא למערכת החוקים המסועפת והשגויה בוודאות של חז"ל, אלא לתורת האמת, שעתה רק יש לברר מהי.
*
ובכן, מהי תורת האמת? ראשית, את תורת חז"ל המעוותת כבר ניפץ ישוע וכל דבריו נכוחים ונכונים – על צביעות הפרושים, על חשיבות מידת החסד. אלא שגם בנצרות עצמה בעיות רבות. דברים רבים שהם אומרים הם שגויים, כגון 'אלוהותו' של ישוע, או רעיון לידת הבתולין. אלו סיגים זרים שנכנסו לדתם. ומלבד זאת, כמובן, ההיסטוריה עקובת הדם שלהם, במיוחד נגד יהודים.
אבל מה כל זה קשור לישוע? וכבר ציינתי את כת האביונים, שהאמינה בדרכו, אבל לא באלוהותו ובלידת הבתולין שלו, ודרכם נראית לי טובה.
על כל פנים ישוע כן מציע כפרה ודרך להתגבר על 'היצר הרע', ועל כך יש עדויות רבות (שלא מכירים אותן כאן בשטייטל הסגור והיהיר שלנו).
*
ועכשיו ישנה גם שאלה אישית שלי, שכדי להציג אותה אצטרך לשתף פרטים אישיים, שמכך אני נמנע. בכל אופן, אמרתי, שליהדות הרבנית אין מה להציע לי (או שמא בגרסה מתונה שלה כן?), אבל גם לקהילה המשיחית בארץ – לא ממש (וכן, ניסיתי בעבר). מצד שלישי, גם המקום (הדי בודד) שאני נמצא בו היום, יש בו בעיות.
כאמור, לא אוכל לפרט הכול, אך שמתי לב שיש לו קשר לרעיון המזל, או המקריות. לכך קשורה גם האסטרולוגיה, שאיני מאמין בה, אבל כאמור היא קשורה לכך. וכך, למשל, הפעם הראשונה שבה באתי לחתום על חוזה הדירה (ואז זה נדחה למועד אחר) היה בדיוק בפורים, יום המזל והפור. והוא גם החג המספר על המן הרשע.
ובכן, גם המזל הוא כנראה רעיון שגוי, למרות שעד היום הברכה היהודית הנפוצה ביותר היא – 'מזל טוב' (ויש המקפידים לומר רק 'ברכה והצלחה' במקום). וכן בגמרא, אמנם נאמר ש'אין מזל לישראל', אבל זו רק דעה אחת, והדעה השנייה היא – 'יש מזל לישראל'. כרגיל אי אפשר לצאת מהם. וכן הם אומרים – 'חיים בנים ומזונות תלויים במזל' (בארמית), ועוד.
בתנ"ך לדעתי האל גד הוא אל המזל, כמו שאמרה לאה – בא גד. והוא אגב גם השם שהפך לשם הלועזי – god, וכנראה גם לתכונה – good.
ולבסוף, איינשטיין, שאני מסכים כמעט עם כל דבריו, אמר –
'צירופי מקרים הם הדרך של אלוהים להישאר אנונימי', ובצירופי מקרים ודאי אני מאמין, והרי הם ממין המזל.
בכל אופן, יש בה עוד בעיות בדירתי, וכאמור לא אוכל לפרט. (אבל כבר אמרתי שהדייר הקודם כאן היה פרופ' לייבוביץ? גם זה פרט חשוב, ואיני יודע אם לטוב או למוטב).
לבסוף, רק אציין את המילה הזאת 'מקרה', שכבר כתבתי עליה בעבר, ואני ממחזר כאן. דרשות חז"ל רבות עליה, וכך הם למשל אומרים על 'ויקר' שנאמר בבלעם – לשון מקרה (וגם קרי. וגם זה חשוב), ואילו במשה נאמר – ויקרא (ראו רש"י על ויקרא א, א, על סיבת הא' הקטנה).
כך שבסיכום הדברים איני יודע מה הנכון ומהו הטוב.
*
ואוסיף כאן דבר נוסף –
מאמר של מנחם נאבת על ישי מבורך בכתב העת הזמן הזה.
אחרי התפתלויות תיאולוגיות שונות בשטחי היהדות והנצרות מבורך מגיע למסקנה שהכיבוש הישראלי הוא הכרח. בתחילה זה נשמע כמו צידוק תיאולוגי של אדם דתי לעוול ולפשע הישראלי, אבל בעצם יתכן שהוא צודק – הדת היהודית במובנים רבים מחייבת את הכיבוש. ויש לכך כמה רבדים, מעבר לרעיון 'הבטחת הארץ'. למשל, הרגשת העליונות היהודית. וכן, הכחשת ה'בשריות' שלה, שעליה דיברתי בעבר (כן, אין הכחשה מוחלטת, אלא רק 'העלאה' שלה). אך אלה הסברים שלי, ומבורך הולך בדרך אחרת, וכולל מושגים כמו 'תיאולוגיה של החסר' וכיוב'.
כאן –
https://hazmanhazeh.org.il/mevorach/
מחשבות לעצמי 