יומן בוקר, 21.10.22
עליית הנאו-נאצים.
לילה קשה, מתהפך במשכבי, קם, חוזר לישון, לא יודע את נפשי. קם בבוקר, פותח טלוויזיה, חדשות השעה שמונה, בטלוויזיה אנשים בריאים, רעננים, דשנים. השדרנית מקריאה את החדשות. אני לא מבסוט מכל זה. ואז המצלמה חוזרת אליה בטעות, היא מעקמת פיה, מעווה פניה. כביכול מקרה, אבל אין מקרה. זו המלחמה הבלתי נגמרת ביני ובין הטלוויזיה. הם חיים על חשבוני, על הכחשת המוחש, על עלילה מרושעת. ואין לי מה לעשות בנוגע לכך, אני קורבנם הנצחי. הם לא יעזבו את קורבנם, שכן בכך הם מקבלים את כל העושר והפריבילגיות שלהם. אז הם מזיקים, מתעללים, וצוחקים. אלא שכבר הגיעו לרמת נאציזם, שכה יעזור להם אלוהים וכה יוסיף. או יותר נכון, שכה יעזור לי. אלוהים, השיבה נפשי משואיהם, מיד רשעים הושיע!
נשמע מטורף? לא אמין? האמינו לי, זה המצב לאשורו. ועכשיו נשמע את פטפוטי שישי שלכם.
אבישי בן חיים –
מהי פרשת רדיפת נתניהו?
נסכם:
ישראל השנייה הודרה מהדמוקרטיה על ידי ההגמוניה: תת ייצוג עד אפס ייצוג בצמרת המשפט, באקדמיה, בתקשורת המרכזית וכו'.
כל השותפות הדמוקרטית שנותרה לישראל השנייה היא הפתק בקלפי. היא הצביעה ביבי.
ואז ההגמוניה השולטת "החליטה" לרדוף את ביבי משפטית ותקשורתית וכך בעצם ריסקה את הבחירה הדמוקרטית של אנשים שאין להם שום דבר חוץ מאשר הפתק בקלפי וגזלה את כבשת הרש, את השותפות הקטנה שהייתה לישראל השנייה בדמוקרטיה.
אתה צודק כנראה, אבישי. אין ספק שההגמוניה התקשורתית (שאתה אגב בכל זאת חלק ממנה) לא אהבה את נתניהו ולכן רדפה אותו. זה נשמע הגיוני מאוד. הבעיה מבחינתי היא שגם נתניהו אינו שיה תמימה, כי מה שהתקשורת עשתה לו, הוא עשה לפלסטינים. למה הוא לא ישב עם אבו-מאזן וניסה להגיע לאיזושהן הבנות, אה? אז מבחינתי גם הם לא טובים, אבל גם הוא לא טוב.
(ועוד – גזלה את כבשת הרש, הוא אומר. כן, גזלתם לי, רשעים).
הרב עידו פכטר
בין להיות צלם אלוהים ובין לחשוב שאתה אלוהים. ולכן הגירוש מגן עדן. יפה.
בטלוויזיה – אמילי עמרוסי מדברת על עידוד הגירה לערבים, פרופ' אלבשן, כביכול שמאל, אומר שזה נשמע לו בסדר, 'צריך עוד לחשוב על זה'. פאקינג מדינה של נאו-נאצים. נאו-נאצים קיצוניים ונאו-נאצים מתונים. איך אפשר לצאת מפה באמת? (אגב, בדרך הקבועה שלי נמצא משרד ההגירה, שכחתי לצלם, פעם הבאה. ברחוב מסילת ישרים).
והנה ריטה – בוא נפזר את מסך הערפל. צודקת.
בסוף כתבתי –
בוא תנסה לענות לי על דבר אחד, אבישי. נכון, ההגמוניה רדפה את נתניהו, אני מאמין לך. אבל מה נתניהו עשה כדי להגיע לשלום עם הפלסטינים? כלום. לכן גם הוא לא טוב. 'אין פרטנר'? אל תצחיקו אותי. ובעצם, אל תענו לי, נמאס לי ממחול השקרים שלכם, ואין לי כוח לשבת ולענות.
שבת שלום.
עכשיו אלבשן – חוק הנוטה למות. עוד מדיוני הנאו-נאצים.
פרסיקו כותב ביחס למעשי האלימות האחרונים –
'צריך לומר את זה בברור: 28 שנה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין הימין בישראל שוב משתמש באלימות על מנת לעצב את המרחב הפוליטי. יש סיכוי שזה שוב יצליח לו'.
שוב, עליית הנאו-נאצים.
הארץ –
קריקטורה – בן גביר לביבי – תמשיך לכתוב ספרים'. ובטבלה כוחו עולה, וכוח ביבי יורד.
בדעות – דעות שמאל. נחמיה שטרסלר למשל מדבר על סכנת סירוס בתי המשפט. תענוג.
איך אמרה השותפה השפויה בסרט 'עירום'? –
it's come to me from all the angels
(זה בא אליי מכל הכיוונים, לא מכל המלאכים, אבל אולי גם).
או איך אמר יעקב (במובן מעט שונה במקור, אמנם) –
עליי היו כולנה.
מהו זה? עליהום יום שישי. מחול השדים. (בשאר השבוע פשוט עוסקים בבצע. הדברים כבר די ברורים, לא?).
עופר כסיף על התגשמות חזון הבלהות של לייבוביץ. כתבתי אתמול, צודק.
מישהו כותב נגד המכינות הצבאיות.
אהוד ברק כותב משהו.
השאר דומה. כבר אין כוח.
להתראות ביומן הבא.
*
ומה שמרתי מהמילון? אה, את זה – שנאה. כמה הולם.
מחשבות לעצמי 