יומן בוקר, 18.10.22
ג'אגלינג פסוקים, אימון בוקר.
מורדי מילר, כותב מוכשר, כתב בהארץ על תורת הגיור (הגזענית) של הרב גינסבורג. הנה הוא כותב כך –
"מקומו (של הגר) הוא תחת כנפי השכינה, כלומר בתחום החיצוני של הספירה התחתונה (ספירת מלכות, המכונה גם שכינה), בעוד ישראל נטועים בתוכיות גוף אילן הספירות הטהורות".
דת ישראל רוחשת אנשים הזויים.
ומלבד זאת, כשחזרתי לבית הוריי ראיתי שבראש ערימת הספרים שלי שם נמצא הספר שלו 'אהבה'. אהבה – וגזענות, הולך ביחד? זה הכעיס אותי. אבל האמת שהספר שלו הזה הוא טוב מאוד (כתבתי עליו), ומתאר את האהבה על פי תורת הקבלה.
השאלה אם זו אהבה. בכלל, אני הוגה לאחרונה הרבה באהבה, כידוע. הוגה – גם מלשון מחשבה והגות, אבל גם, לצערי, מלשון יגון, תוגה.
מלבד זאת מקשיב לברית החדשה ביוטיוב. זה ספר מעולה, בכל מקרה כדאי לקרוא. הנה משהו על יוחנן –
הקשבתי לבשורה יוחנן ושתי הערות –
א. בשורת יוחנן היא הבשורה הגרועה ביותר. והוא גם היה אנטישמי כנראה.
ב. מה שכן, יוחנן היה פואטיקן. למשל במשפט הסיום היפה –
"יֵשׁ עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ, וְאִלּוּ נִכְתְּבוּ בִּמְפֺרָט חוֹשְׁבַנִי שֶׁהָעוֹלָם עַצְמוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַסְּפָרִים הַנִּכְתָּבִים, ." (יוחנן כא 25)
והיום מרקוס –
"הוֹסִיף פִּילָטוֹס וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר; רְאֵה כַּמָּה רַבּוֹת הַהַאֲשָׁמוֹת נֶגְדְּךָ! אוּלָם יֵשׁוּעַ לֹא הֵשִׁיב עוֹד דָּבָר, לְתִמְהוֹנוֹ שֶׁל פִּילָטוֹס." (מרקוס טו 4-5).
ועוד –
'אמר פילטוס – מה שכתבתי כתבתי'.
ספרות טובה.
*
קריאה בפרשת בראשית, הערות –
א. אלוהים הוא גם מעצב אופנה –
"וַיַּעַשׂ יהוה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתֹּו כָּתְנֹות עֹור וַיַּלְבִּשֵׁם׃" (בראשית ג 21)
ב. תיקון סופרים: *חרא
"וַיֹּאמֶר יהוה אֶל־קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ׃" (בראשית ד 6)
ג. מה הכוונה? האדם דומה לאלוהים? אלוהים דומה לאדם? מישהו מוכן להסביר לי?
"זֶה סֵפֶר תֹּולְדֹת אָדָם בְּיֹום בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתֹו׃" (בראשית ה 1)
ד. איזה מתושלח זה –
"וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ פ" (בראשית ה 27)
ה. בהפטרה –
פשוט, לא? –
"אַתֶּם עֵדַי נְאֻם־יהוה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי־אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא־נֹוצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה׃" (ישעיה מג 10)
כמו כן –
לפי המסופר בבראשית, כולנו בני אדם.
*
עדיף מזה –
רחל אליאור כותבת (בפוסט הארוך על פרשת השבוע):
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
*
פסוקים נפלאים אלה בדבר עשיית האדם בצלמו ובדמותו של אֱלֹהִים, שאין לו צלם ודמות נראים לעין, אלא רק נשמעים לאוזן, ובריאת האדם זכר ונקבה בצלם אלהים, בשווה, קושרים את הקשר המהותי העמוק בין הבורא לנבראים.
אלוהים מדבר בגוף ראשון רבים, בורא את האדם בצלמו ודמותו – הכוונה שיש לאדם ולאל רוח, קול, שפה, דיבור, קשב, אמירה וקריאה, יכולת יצירה, ספירה וסיפור. הדבר האנושי ביותר באדם המייחד אותו מכל שאר הנבראים בחלד הוא ההאזנה והקשב, ההכרה והדיבור, הלשון, השפה, הקול והרוח, הקריאה והכתיבה, הזיכרון והעדות, השבועה והברית, האות והמספר – "קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש", כדברי "ספר יצירה" (פרק א, משנה ט), המשלים את המשפט על צביונם האלוהי של כל אלה: "עשר ספירות בלימה, אחת רוח אֱלֹהִים חיים (חי עולמים נכון כסאו מאז), ברוך ומבורך שמו של חי העולמים, (תמיד לעולם ועד). קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש, (לראשיתו אין חקר לתכליתו אין קצבה)" [פרק א משנה ט]
*
האדם נברא כאחד, זכר ונקבה, שניהם נבראו בצלם אלוהים, לשניהם קול, רוח ודיבור שהוא רוח הקודש. שניהם מחוננים בשווה ביכולת לשמוע ולדבר, לחשוב וליצור, לשוחח ולהאזין, לשמור ולנצור. שניהם מחוננים בשווה ביכולת לחשוב ולהרהר, לחלום ולדמיין, לצחוק, לבכות, לבקר ולהטיל ספק, לערער ולהתווכח, להמציא ולחדש, לספור ולספר.
כל מבעיו של הקול האלוהי או האנושי בדיבור, באומר ובצליל, בשירה, בדקלום, בקריאה וכתיבה ובכל יצירה הקשורה בקול, בדיבור, במחשבה והרהור, בשפה ובלשון, באומר ובצליל, בקריאה ובכתיבה, באמנות, מחקר ומדע, היא שותפות בתהליך הבריאה בין האל לאדם.
…
היה בעת העתיקה מי שהעדיף לשבש שוויון מהותי זה ולשמור רק לעצמו את בלעדיות סמכות הדעת, את חסד הקול והדיבור ורוח הקודש, והוסיף סיפור בריאה אחר, שונה מזה שבפרק א, ביחס ליום השישי, סיפור חדש בפרק ב, שבו האישה הפכה למשנית, לשולית, למושתקת ומודרת, למשועבדת או לשפחת המשפחה בסדר הפטריארכלי. אולם סיפור הבריאה הראשון הוא המכריע: האיש והאישה נבראו שניהם שווים בצלם אלוהים, שניהם התברכו בשווה מפי הבורא ושניהם מחוננים בשווה בקול, רוח ודיבור, זהו רוח הקודש.
מחשבות לעצמי 