יומן בוקר, 17.7.22
בשביל מה כל פלטפורמת הכתיבה אם אי אפשר לומר את האמת. ותהי האמת נעדרת. והמשכיל בעת ההיא יידום.
ובכל זאת אומר כמה דברים, והם יהיו קשים.
ישראל היא לא מדינה נאורה בשום צורה ואופן. בישראל אין מנהל תקין, בשום תחום, בשום צורה ואופן. ישראל היא שבט, שבט יהודי.
ביקור ביידן רק המחיש זאת. לשלושה ימים התנהגו יפה, עשו הצגה, ואמרו מילים יפות. ומיד כשהלך נשמו לרווחה והמשיכו בשגרה הרעה.
ומה לקחו מביקור ביידן? האם איזה חזון לפתרון הסכסוך? לא. הוא אמר שכולם ראויים לכבוד, דיגניטי, ולכן חעביר לפלסטינים מאה מיליון שקל. בדיחה. ואת מה שאני עוד ראיתי בביקור פירטתי קצת בימים האחרונים, וקצת קשה לפרט, אך במילא זה כמו לדבר לאוויר. ומלבד זאת הפער בין הכתיבה והחיים הפך לבלתי נסבל.
אז מה כן לקחו מביקור ביידן ולא מפסיקים לדבר עליו? שהזמרת הדתייה יובל דיין לא לחצה את ידו. זוטי דברים, הסחת דעת.
אבל כן, נושא הדת מרכזי במדינה. ולמעשה – כולה מדינה דתית. כך בשבת הפייסבוק שומם. כבר כתבתי זאת לא פעם.
והדת היהודית – גזענית. נראה לי שאין צורך להוכיח זאת. בטח בצורתה המוקצת. וכך חברה שבטית, שמבוססת על דת גזענית, היא חברה גזענית ביסודה. ומכיוון שהגזענות הזו מתבטא במעשים, הווה אומר הכיבוש על כל נספחיו, אין מנוס מלהודות שישראל היא חברה גזענית פושעת, ואפשר לומר גם – חברה נאצית.
כל טוב.
*
אז, כאמור, בשביל מה ובשביל מי לכתוב? כמו למשל המכתם הזה שכתבתי אתמול –
דרש בהומור.
לפעמים בשבת האור נכבה, ומי שרוצה להמשיך לקרוא יושב ליד השירותים, ששם נשאר האור דולק גם בלילה. ואז (לדעתי) עליו לברך –
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהוָה אוֹר לִי.
מיכה ז, ח.
*
ומה אתם מתפלאים על הידיעה הזו? –
ח"כ נ. גפני בראיון לקול התורה:
אם הגוש האמוני של מפלגות הליכוד והחרדים יקבלו 61 מנדטים בבחירות הקרובות, מבחינתנו אנחנו רואים בכך את הסכמת הציבור הישראלי להתחיל לסגור צירי תנועה בשבת. כולל את נתיבי איילון.
*
טוב, אולי אחרי שאקום, אשטוף פנים ואשתה קפה, ארגיש קצת יותר מעודד.
זה הכול בינתיים.
*
רוצחים.
מחשבות לעצמי 