יומן בוקר, 10.10.22
פוסט קצר שלי ודיון קצר עם אורי על המצב בעזה. מביא כאן להתרשמות ולשימור.
אני –
חג שמח.
ישראל מרעיבה את העזתים.
אורי –
זו לא אחריותה של חמאס?
אני –
לא, זו אחריות ישראל ששמה אותם במצור.
אורי –
שיבכו למצרים.
אני –
עזה בעבר לא הייתה קשורה למצרים אלא לישראל. ומה רוצים היהודים בשואה מארה"ב? שיבכו לגרמנים. יש לנו אחריות כלפיהם ואנו מפירים אותה. וגם אם לא הייתה לנו אחריות – מחובתנו לעזור להם. עם למוד שואה לא יכול להתעלם מסבל משווע שקורה ממש בסמוך לו.
הם יורים עלינו טילים? כי הם במצור! יש אפשרות לפתור את הסכסוך הזה או לפחות למתן אותו, אבל לא רוצים לעשות זאת. אפילו לפיד, שכביכול ממחנה השמאל, הדבר הראשון שהוא עשה זה להפציץ בעזה, וזה בלי שום התגרות נראית לעין שלהם. שילכו כולם לעזאזל.
ואני – מן הסתם אמחק פוסט זה בהמשך, כי גם כך לא מחבבים אותי במיוחד. אבל בינתיים – מי שיראה שיראה.
אורי –
קודם כל, אתחיל מהסוף: אני מאוד אוהב ומעריך אותך. אל תמחק כלום. זהו דיון ענייני.
לענייננו:
א. אם אוכלוסיה במצור אז אלימות (טילים) זה הפתרון? ששני אנשים מבוגרים רבים הם בהכרח הולכים מכות או לפני זה מנסים לדבר?
ב. חמאס רוצה בהשמדת ישראל. למה שנעזור להם?
ג. מאיפה הגיעה הכסף לטילים? למה לא קנו אוכל במקום?
ד. יש כניסת סחורות. חמאס / ג'יהאד העדיף רכיבים לטילים על פני מזון / ספרים.
ה. ליהודים בשואה לא הייתה מדינה. עזה היא מדינה עצמאית.
אני –
קודם כל תודה על ההערכה, אבל כפי ששמת לב, מלבדך ועוד כמה מעטים לא מגיבים לי.
לטענותיך – אני לא מקל בהן ראש, אבל הן לא נראות. כבר מזמן ברור שהמצב כפי שהוא לא עובד, אבל לא עושים דבר לשנותו. וכך כל כמה חודשים שוב יש מתיחות ותקיפות הדדיות. אתה כתבת על היעדר הנהגה. זה בולט גם כאן. אפשר לפחות לנסות פתרונות שונים למצב הזה, אבל לא עושים כלום. וכך שנים.
וכעבור כמה דקות –
טוב, מוחק דברים כבדים, כי אין לי כוח וכי הדיון מוצה. ונעבור לדברים אחרים –
איפה אפשר ללמוד פסיכולוגיה בגרוש?
דיון הוגן, הייתי אומר. ועדיין אני חושב שכל ההתנהלות שלנו מול העזתים גם לא נכונה ולא חכמה, וגם, למעשה, פושעת.
*
כמו כן – עלים. (או מילה יותר יפה – עלווה).
*
וקודם אסף העברי כתב –
האם לדעתכם אנו בשפל של כל הזמנים של האנושות
מוסרית
רוחנית
חברתית
לדעתי הוא צודק.
*
ואתמול אלון מזרחי כתב על 'חוסר כבוד מוחלט'. גם צודק.
*
ואצלי – מקווה להתחפף מפה מהר, אבל עוד לא.
מחשבות לעצמי 