יומן בוקר, 12.11.22
מחקתי את כל היומנים מהחודשיים וחצי האחרונים (למעט פוסטים עם כותרת) ואנסה להימנע מדברים אישיים.
עיונים –
בתהילים – 'אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע' – פסוק קשה. הנאצים אכן עשו זאת. קריאה פונדמנטליסטית לוקחת הכול בלי סינון.
'הלוא משנאיך ה' אשנא… תכלית שנאה שנאתים' – גם פסוק קשה, וכבר כתבתי עליו בעבר. אבל אותו אפשר להשאיר – מלחמה ברשע. ובניגוד לדעת הנוצרים.
צדקה תציל ממוות – מלבי"ם –
צדקה – מע״ט בין אדם למקום (ישעיהו א׳ כ״א) ובכל התנ״ך.
(כלומר לא כפירוש חז"ל).
אין צדקה במובן של חז"ל בתנ"ך. מה כן יש? אל תקפוץ ידך, מתן, מתנה. וכללית – זהו חסד.
מדינה – מלשון דין. כך כתבה גם רחל אליאור. ולכן בפרקי אבות נאמר – אל תיוודע לרשות. והרב גינצבורג הכהניסט אומר – לישראל ממשלת זדון, בין אם משמאל ובין אם מימין.
פסוקים קצרים –
יהלמני צדיק – חסד. אהבת התוכחת האמיתית.
'תוללינו' ביקשו שיר. מהו תוללינו? כנראה – מהתלנו, הלועגים לנו.
'כי חולת אהבה אני' – שיר יפה. אהבת אשה ואהבת אלוהים. וכן אצל הרמב"ם.
עד מהרה ירוץ דברו. אין אומר ואין דברים בלתי נשמע קולם.
לא טוב היות האדם לבדו. על כן יעזוב…
דרש שכבר דרשתי –
מיכיהו בן ימלא אמר תחילה 'עלה והצלח', אבל בשם ה' אמר ההפך. וכן ירמיה מול חנניה בן עזור – תחילה אמר 'אמן' ואז להפך.
למה משורר תהילים נרדף?
תשובה אחת בינתיים – כי הוא באמת נרדף, על ידי שאול. אבל תהילים הפך לספר תפילה יהודי, כך שהוא כולל יותר, זו מידת החסיד.
אבל גראוצ'ו מרקס אמר – זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא באמת רודפים אותך.
בפרשה –
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי.
הימלט פן תיספה – לוט.
צחוק עשה לי אלוהים – שרה.
*
זו תורת הביביזם –
כוח, כסף, כבוד, שקר, אין אמת, עושק, בצע, שנאה.
*
סדום –
רחל אליאור מתארת יפה –
הסיפור הנורא מבקש להמחיש מה היא פריצת גבולות הכרוכה באלימות זדונית, בפריצות וחמס, בהשחתת המידות, באי כיבוד גופו של האחר, איש או אישה, בפרימת תשתית הסדר החברתי, המבחין בין רשות הפרט לרשות הרבים, ושומר בכל חברה את היחסים האינטימיים בהסכמה, לרשות הפרט המקודשת והמוצנעת, האמורה להיות קשורה באהבה, רצון, בחירה, כבוד, משיכה הדדית ואינטימיות ולא באונס, עינוי, כפייה, אלימות, דיכוי והתעללות.
בסיפור אנשי סדום החטאה נפרמת ההסכמה החברתית בדבר גבולות, תחימת תחומים, סדר וצניעות, ונשחתת המסגרת המגינה על גבולות הבית, המשפחה וההסכמות הכרוכות בה ביחס לבני הבית ובנותיו, אורחיו ואורחותיו, ומתחלפת באלימות אכזרית, זדונית ומושחתת, בכפייה חסרת רסן, בהפקרות הכרוכה בתביעת בני אדם רבים לאונס ציבורי של יחידים, ובהפקרת החלשות לטובת האלימים והחזקים, או בפרימת המארג האנושי היסודי המושתת על גבולות והבחנות, גדרות והגדרות, תחומים ודינים, ובהשחתת כל המידות, ובהחלפתן בחטאים, פשעים ובהתאכזרות פורצת גדר, משחיתת מידות והורסת גבולות.
השחתת העיר, הריסתה עד היסוד והפקרת אנשיה לשריפה באש וגופרית מן השמים, היא מידה כנגד מידה להפקרות ולשחיתות ולפריצות שבהן נהגו אנשי סדום באורחיו של לוט. הכאוס, החורבן, האנדרלמוסיה והתוהו ובוהו שהוטלו כעונש על העיר ותושביה מן השמים, ראשיתם בגילוי עריות בהוראתו הראשונה, הרצון האלים, חסר הרסן, לחשוף את ערוותו המכוסה של הזולת, לשם אונס הכרוך בסיפוק מיני בכפייה, בהתעללות ובעריצות, ובפריצת גבולות אכזרית בין בני אדם, באונס המוני, בפריצות ובהתאכזרות של איש לרעהו.
*
שיר מזיכרון פייסבוק של היום + תמונת אילוסטרציה – ספר שיריי ליד מכונת הקצפת סוכר.
במה להמתיק ימים/ חגי הופר
במה להמתיק ימים אם לא בשירים?
הייתי אומר בסוכר,
אבל הסוכר מעלה את רמת הגלוקוז בדם
וזה לא בריא,
וגם התחליפים למיניהם לא הרבה יותר טובים.
אז כן, בכל זאת, המתיקו ימיכם בשירים,
זה בסדר.
מחשבות לעצמי 