יומן בוצר, 26.10.22

יומן בוצר, 26.10.22

יומן לפנות בוקר – נגנז.

חולה מת, חנוק.
גיסי שולח לי מאמר על ברוך קורצוויל, מבקר הספרות. הוא התאבד בסוף. הייתה לו בת בשם רות. אבי היה נוהג לקרוא אותו בנעוריו.

אלון מזרחי כותב –
השמיים בוכים על מלכת בריטניה המנוחה.

(שלא תהפוך לאלון מסרחי, אלון).

מגיב לו –
אתה רשע גדול, אה?

עושה לי לב.

ואתמול הקשבתי לזה –
"בְּיִחוּד אֶת הַהוֹלְכִים אַחַר הַבָּשָׂר בְּתַאֲוַת טֻמְאָה וּבוֹזִים אֶת הַסַּמְכוּת הָעֶלְיוֹנָה. חֲצוּפִים הֵם, הוֹלְכִים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם וְאֵינָם נִרְתָּעִים מִלְּחָרֵף אֶת נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרוֹת הַנִּכְבָּדוֹת," (השנייה של כיפא ב 10)

צפיתי קצת בהונגר מדבר על מרקס ועל הדה-הומניזציזיה המובנת בשיטה הקפיטליסטית.

מישהו כתב 'הדג מסריח מהראש'. העתקתי את זה אבל יצא – 'הדג מצליח מהראש'.

נזכר בשורה – 'חוט השערה מפריד בין נופת לטינופת'.

נראה שאני כותב רק כי יש מוסיקה ברקע.

שני פסוקי-תמונה היום –
ונוקם על עלילותם. (האמנם?).
בעמוד ענן ידבר אליהם. (מכאן שכדאי לעשן. גם הרב כדורי אמר שכשהוא מעשן הוא מדבר עם מלאכים…).

כתבתי בפייס – מדינת פשע. ושיתפתי פוסט שממליץ להצביע אומץ. לא מעניין אף אחד. לכו לבצעכם, ואחר כך תחגגו בשבת, נבלות. (כתבתי בטעות נבחות, אלו נביחותיי).

העו"ס שואל אותי על המנוי לברכה, כאילו שזה מעניין את הסבתא שלי.

חנוק, חולה, מת.