יומן בוצר, 17.12.22

מהפייס –

Well then i lose

אין חדש תחת השמש.

בודלר מדבר על שעמום, כנראה הוא חווה שבת ישראלית.
סוף הרומנטיקה.

ציטוט מ"מעבר לתבונה"

"את רוח התקופה היטיב לבטא שארל בּוֹדלֶר בקובץ שיריו "פרחי הרע" (Les fleurs du mal, 1857), שבשורות הפתיחה שלו מטיח בקוראיו את האמת על חייהם וקובע שאין הם אלא "שעמום" אחד גדול (C'est l'E ui!). בודלר הבין כי מה שהביא לקִצה של הרומנטיקה בארצו לא היה הראקציה הפוליטית של לואי־נפולאון אלא מציאות החיים המשמימה והערכים החדשים של הבורגנות: רציונליזם, מטריאליזם, אמפיריציזם, ראליזם וכיוצא באלה. בודלר היה גם מי שראה כיצד מתוך אותה מציאות — וכנגדה — עולה תנועה תרבותית חדשה, ואף נתן לה את שמה: מודרניזם. אך זהו כבר נושא חדש שחורג מתחום מחקרנו."

…

"סטנדל, בלזק, פלובר, זולא, דיקנס, ג'ורג' אליוט, תאודור פונטאנה, גוטפריד קלר וטולסטוי — אלה הם רק כמה מן הסופרים הגדולים בתקופה זו שפיתחו את הז'אנר הספרותי החדש. הם הביאו אותו לשיאיו — ובתוך כך סילקו מהרומנים שלהם את כל הסממנים האופייניים לספרות הרומנטית"

– מעבר לתבונה מאת יוסי מאלי

"ידועה הבדיחה הבאה: למה יש שני לוחות ברית? אלוהים הציע אותם לצרפתים. הם שאלו, "מה כתוב שם?" ענה להם, "לא תנאף." ויתרו. הציע לרומנים. הם שאלו, "מה כתוב שם?" ענה להם, "לא תגנוב." ויתרו. הציע ליהודים. שאלו, "כמה זה עולה?" ענה, "זה בחינם." אמרו, "ניקח שניים.""
– פיצות, איקאה ודילמת האיש השמן מאת יוסי יסעור

הררי