יומן בוצר, 10.11.22
התחלתי לקרוא תהילים. שאלתי בפייסבוק למה המשורר מרגיש נרדף כל הזמן. לא ענו לי. אבל מצאתי את התשובה הזאת –
בכל מקרה, כתבתי לגיסתי שתשאל את אביה הבקיא בתנ"ך, מחכה לתשובה.
היום דבר זה ייחשב כפרנויה. וכן, יש לי מידה לא מבוטלת של זה.
כתבתי בפייס –
טוב, חברים, הבחירות הסתיימו, וכצפוי כל אחד חזר לענייניו, הטובים או הרעים. אבל אנשים ממשיכים לדון בכל מיני דברים.
ובכן, אותי לא מעניינים כל הדיונים שלכם, לא ברשתות החברתיות ולא בטלוויזיה. כן, שיח הפריבלגים המדיר לא מעניין אותי.
מה כן? אמנות, אמונה וכיוב'.
זה הכול.
(משורש זה יש גם אימון, התאמנות, אבל זה מעניין קצת פחות).
והנה הגיע ספר –
מולטיטסקינג –
1. שיעור בזום.
2. קריאה בספר.
3. מוזיקה ברקע.
וכרגיל – הלייק הולך למי שטועה ולא למי שצודק. עולם כמנהגו.
*
ויחשבה לו לצדקה –
שני פירושים חשובים לפי הפשט –
רשב"ם (וכן אחרים) –
והאמן בי״י ויחשבה לו צדקה – אברם האמין בי״י ממה שבישר לו ואמר שיהיה לו זרע, ואברם חישב לו שהוא צדקה שהקב״ה עושה לו, ואין זה בזכותו כי אם בצדקה וברחמי שדי, וזהו עקר פשוטו.
(כלומר, בניגוד לפירוש הנוצרים).
אבן עזרא –
צדקה – כמו: וצדקה תהיה לנו (דברים ו׳:כ״ה), וצדק ומשפט אחים.
רק בדברי קדמונינו ז״ל דרך צדקה אחרת.
(כלומר, צדקה אינה כהבנת חז"ל).
מחשבות לעצמי 