יומן אחר-צהריים, 9.9.22
עוד קצת בזבוז זמן, לא מגיבים, לא מגבים, ולא אכפת. לכו להתחסן!
*
חידת היגיון –
סופר או שרטט?
(4, 2).
תשובה בסוף.
*
אני לא אדם דתי, אבל בשירי 'אל ישמרני' (בעקבות החלטות האקדמיה בדבר כינויי המושא), כתבתי –
כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֶל יִשְׁמְרֵנִי
כִּי נְתַתִּיהָ לְךָ לְתִתְּךָ עֶלְיוֹן
שַׁבְתִּי, אֵלִי, כִּי הֱשִׁיבַתְנִי
אִם יִשְׁמְרוּהָ יִהְיֶה לָהֶם יִתְרוֹן.
האמנם זה כך? אולי.
(שאר השיר בספר, באתר 'למה לא?').
*
ביקורת מעניינת בהארץ –
בחזרה לספרו הגדול של גרשום שלום, שדרך העיסוק בשבתאות ירד לחקר שורשי הציונות
"שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו", ספרו של גרשום שלום מ-1957, שיצא לאחרונה במהדורה חדשה-ישנה, הוא המחקר המקיף ביותר שנכתב על תולדות התנועה השבתאית. במי שמעיין בו ננסכת איזו חמרמורת או ערפול שגורם השפע, אותו מצעד בלתי נגמר של תעודות וכתבי יד, רשימות של מתנבאים והוזים, אוסף של תורות מיסטיות ומטפיזיקות לעת מצוא
יותם פלדמן
*
מי נתן את התורה?
משה, במלרע.
מי תיקן את המזגן?
משה, במלעיל.
אפליה ברורה!
*
כרגיל אני רוצה להודיע –
מכניסת שבת ב-18:17 אסור לכתוב יותר בפייסבוק, גם לחילוניים.
יש לאגור את כל מה שרציתם לומר, ואז להפציץ בפוסטים במוצ"ש, החל מ-19:29.
בברכה, ועד ארבע הארצות.
*
עובר על פייסבוק, טוויטר, ממש יריד ההבלים.
ובדיוק קורא בביקורת בהארץ –
הוא מספר סיפור נורא, באופן קומי. זה יפה לא רק משום שממעוף הציפור הכל אכן אידיוטי, אבסורדי ומטופש; עולם שכלוא בתוך מלכוד 22 אינסופי — אלא גם בזכות הסירוב המוחלט שלו לעמדה הקורבנית. הסירוב הזה מאפשר לראות את האנושיות מעוררת הרחמים של כל אחד מהצדדים, ויש בזה כדי לייצר נירוונה, הארה, התבוננות שלווה בקטנות אבל גם ביופי.
מיה סלע.
*
ובבוקר –
לי יש רק שאלה אחת –
למה הרגתם את ישו?
(הומור בוקר, יימחק בהמשך).
(אכן נמחק)
*
מילון – ישר. כבוד.
*
פסוק-תמונה –
בנוגע לחלק ממלחמות הדת שלי שדיברתי עליהן –
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
בראשית לב, כה.
And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day.
*
תשובה לחידה –
אושר עד.
*
יאללה ביי.
מחשבות לעצמי 