יומן אחר-צהריים, 26.9.22
ראש השנה, יום א'.
סיפור ראש השנה.
מה היה אתמול בערב אני כבר לא זוכר. היה נחמד, אני מניח. בתחילה רציתי לחזור לדירתי אחרי הערב הראשון, אבל שכנעו אותי להישאר עוד יום ונשארתי. חבל שעשיתי זאת.
והנה, היום בבוקר קמתי ארבע לפנות בוקר, כשעוד הכול חשוך. מה אעשה? הסימפוניה לצ'לו מספר 9 של דבוז'ק התנגנה בראשי, זו המנגינה המלווה את סרטי 'המציאות, כפי שאני רואה אותה', אז החלטתי לצפות בו שוב. העלתי אותו ליוטיוב, וגם מבעוד מועד הבאתי את האוזניות הטובות. אז צפיתי.
מה אגיד לכם – יצירת מופת בעיניי. אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל באין אופים אחרים גם זה טוב. הצגתי אותו בזמנו בחוג לקולנוע ואמרו שזה סרט קשה. הוא באמת קשה. ואפילו שלחתי אותו לתחרות ירושלים לקולנוע, אבל לא קיבלו אותו.
הסרט, כאמור, קשה. צילמתי אותו בחודש אחד ב-2007 בעודי חסר בית, במצלמה שקניתי ממישהו ב-350 ש"ח כמדומני. הוא מתרכז בחיי ההומלסים בירושלים ותל-אביב, ושזור בהרבה צילומים של אנשים שרועים ברחובות. אך עוד בזמן הזה יש הפגנות סטודנטים, והסרט מציג גם אותם. ויש כאן גם ביקורת, כי בכמה צילומים שני הסיפורים מעורבים – באותה תמונה רואים את הסטודנטים המוחים ואת ההומלסים השרועים, והאמירה הנרמזת – האם לא לקיתם בעיוורון?
עוד בסרט – נגני רחוב שונים, בית המשפט העליון, גן סאקר, כתובות גרפיטי שונות ועוד.
והסיום – תמונות כרומו (נראה לי זה שמן) של קבר רבין, נחתכות באחת לאיש משתין בתחנה המרכזית בתל-אביב, ובהמשך – כתובת גרפיטי של צלב קרס, והסרט מסתיים בעצם בכתובת גרפיטי של 'כהנא צדק'. ממש נבואי הייתי אומר.
טוב, זה מילא 40 דקות ונשאר עוד הרבה זמן, אז צפיתי בהופעה שצילמתי פעם, של גל חלוץ בהולצר. גל חלוץ זה הופיע פעם אחת בהולצר ואהבתי את הופעתו מאוד, וכך כשהגיע בפעם השנייה הבאתי את המצלמה וצילמתי את הופעתו, בתיאום איתו. את הצילום העלתי ליוטיוב, אבל לאחר כמה ימים הוא ביקש ממני להסיר אותו, מטעמים שלו. אדם צנוע. כמובן שהסרתי, אבל שמרתי את הצילום במצב שרק אני יכול לצפות בו. בכל אופן, הופעה פרטית מצוינת. איני מכיר הרבה זמרים היום שמגיעים לרמה של גל, והוא – אינו ידוע כלל.
טוב, עדיין נשאר לי זמן, אז לקחתי עותק של הספר החדש שלי וקראתי אותו מההתחלה עד הסוף (כבר עשיתי זאת לא מעט פעמים מאז יצא). ומה אגיד לכם? יצירת מופת. אמנם, שוב, יהללך זר ולא פיך, אבל באין זר – גם פיך.
טוב, אחרי ששבעתי משלוש יצירות משובחות אלה אנשים התחילו להתעורר, ובהם האחיינים והאחיינות החמודים. התקשורת שלי איתם טובה מאוד.
ועוד נשאר זמן, אז העלתי לפייסבוק את סיפור פגישת אודיסאוס ופנלופה, שיש בו משמעותיות עמוקות מבחינתי –
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid02sJZvbXZaGWjwCY9pEwp7cei6ao5htDE6sGZLXEZxHw5WwvEeD1AbTswbcfE2KQ3zl&id=1596618201
(מחקתי, חפשו במט"ח).
עד כאן הבוקר החיובי. וכמו שאני אומר – מפרי הארץ וממגדיה.
אלא שכאן התחיל קטע שלילי. אך מכיוון שאיני מדבר לשון הרע אזכיר רק כמה פסוקים ורעיונות מופשטים.
*
בתהילים נאמר –
אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר.
תהלים סד, ד.
אבל בראש השנה אוכלים תפוח בדבש ולא מרור כמו בפסח, וכן גם אמרתי. בעצם, כל שנה אני אומר שזו מצוות החג החשובה ביותר – לאכול תפוח בדבש.
*
השיר על התוכי יוסי, של אברהם חלפי ושר אריק איינשטיין, הוא בעיניי השיר העצוב ביותר בעברית, וכן כתבתי פעם בתשובה בפייסבוק או בטוויטר. התוכי הבודד שנשאר ערירי, כל-כך כואב. אך מהי 'תוגת המאירי' שם? אף פעם לא בדקתי. והנה התשובה – היא תוגתו של אביגדור המאירי, שכתב על התוכי יוסי לראשונה. כאן –
https://www.facebook.com/103448239792292/posts/832993273504448/
*
הביטוי 'אל תאחר' בתהילים – בבלוג התנ"ך.
*
מישהו כתב בפייסבוק –
עץ התאנים הארור סוף סוף זכה לטיפול…
(זוכרים את משל עץ התאנה של ישוע?).
*
עוד הוזכרו הפסוקים –
טז וַיִּגְבַּה יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה. יז וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ.
ישעיה ה.
ומפורש – משפט לרשעים וצדקה לצדיקים.
ובאותו עניין הוזכר אתמול הפסוק –
וְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ.
זכריה יג, ח.
כלומר, בנבואת אחרית הימים מדובר על אובדן שני שלישים מהעם. נורא. האם זה התקיים בשואה? אז מתו 'רק' שליש מהעם, 6 מיליון מתוך 18 מיליון. ואולי אין להתייחס לכתוב זה רצינות יתר.
בכל מקרה רעיון הדין ברשעים והיוותרות 'שארית ישראל' חוזר במקומות רבים בנביאים. נקווה שלא נצטרך להגיע לכך.
*
ועוד דובר על המילה 'צדקה', שבאה פעמים רבות בצד 'משפט', ובלשון המקרא משמעה צדק, מעשי צדק. אך עתה חידוד נוסף – משפט היא מילה גברית, וצדקה מילה נשית. אם כך יתכן שאלו שתי פנים של אותו רעיון.
*
אז הנה חברים, מעז יצא מתוק. המתקת הדינים. חסד בדין.
*
והנה פסוק של אריק –
עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה.
*
אך ראו את –
יומן בוקר, 25.9.22
הכול שם.
*
וזה יומן קודם שלא הספקתי לשתף –
יומן
סרטון עם עו"ד יאיר נהוראי בערוץ של אלכס, חוג הפרופסורים זועמים על הציונות הדתית שהקצינה.
לגיסתי הבאתי את המדרש הבא –
במסכת דרך ארץ זוטא, פרק תשיעי, נאמר: "וכן היה רבי אליעזר הקפר אומר: אהב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן. שנאמר (הושע ד 17): " חבור עצבים אפרים הנח לו ".אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן? (הושע י) " חלק לבם עתה יאשמו ""
*
עוד מאמרות ישוע –
"מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֺעַ אֶת דְּבָרִי." (יוחנן ח 43)
כך גם אני, מדבר ולא מבינים אותי. מעלה מצוקה וזוכה להאשמה. אתה לא בסדר, עליך לתקן דרכיך, אשמנו, עווינו, פשענו.
אך הנה אני איני מחדש דבר, את הכול אמר כבר ישוע.
"כְּשֶׁהוֹסִיפוּ לִשְׁאֺל אוֹתוֹ, זָקַף קוֹמָתוֹ וְאָמַר: "מִי מִכֶּם נָקִי מֵחֵטְא, שֶׁיְּהֵא הוּא רִאשׁוֹן לְהַשְׁלִיךְ עָלֶיהָ אֶבֶן!"" (יוחנן ח 7)
טוב, זה משפט ידוע שאומר ישוע בנוגע לאישה הנואפת, וחברי ינון מרבה לצטט אותו.
המסר הוא פשוט – אל תרשיעו. כולנו הרי חוטאים.
מחשבות לעצמי 