יומן אחר-צהריים, 11.11.22
יום שישי.
את רוב המחשבות שלי אני לא יכול ולא רוצה לספר, אבל הנה בכל זאת כמה דברים.
בהמשך לאתמול בלילה, ובצורה פשוטה אפילו יותר –
פרשת וירא.
לפעמים צעקה של נערה אחת היא המכריעה, כפי שמספר המדרש (כן, הרמיזה היא למתלוננת על הרב טאו) –
מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק כה.
רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר:
הִכְרִיזוּ בִּסְדוֹם וְאָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק בְּפַת לֶחֶם לְגֵר וּלְעָנִי וְאֶבְיוֹן יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ.
פְּלוֹטִית בִּתּוֹ שֶׁל לוֹט הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי סְדוֹם,
רָאֲתָה עָנִי אֶחָד מְדֻקְדָּק בִּרְחוֹב הָעִיר וְעָגְמָה נַפְשָׁהּ עָלָיו.
מֶה הָיְתָה עוֹשָׂה?
בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לִשְׁאֹב מַיִם הָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּכַד שֶׁלָּהּ מִכָּל מְזוֹן בֵּיתָהּ וּמְכַלְכֶּלֶת אוֹתוֹ הֶעָנִי.
אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: הֶעָנִי הַזֶּה מֵאַיִן הוּא חַי? –
עַד שֶׁיָּדְעוּ הַדָּבָר וְהוֹצִיאוּ אוֹתָהּ לְהִשָּׂרֵף,
אָמְרָה: אֱלֹהֵי הָעוֹלָם, עֲשֵׂה מִשְׁפָּטִי וְדִינִי מֵאַנְשֵׁי סְדוֹם!
וְעָלְתָה צַעֲקָתָהּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי" (בראשית יח, כא) –
אִם כְּצַעֲקַת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת עָשׂוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם אֶהֱפֹךְ יְסוֹדוֹתֶיהָ לְמַעְלָה וּפָנֶיהָ לְמַטָּה.
ויחזקאל אומר –
הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה.
יחזקאל טז, מט.
לצור ארליך כתבתי תוך שימוש בתשובתו לאילן שיינפלד (כל שורה שנייה חורזת היא שלי) –
אבל היית יכול לכתוב בדיוק את זה, נאמר כך –
כמה קל היה לי לרחוץ בניקיון כפיי בצדקנות,
וככל המאשימים לנהוג מנהג צקצקנות,
לחרוץ דין על חשבון רב שכיף לא לאהוב,
ולהשאירו נטוש לבד ככלב ברחוב,
במסווה של הזדהות עם קורבנות תקיפה מינית,
נושא חשוב, אך לא לשפיטת שדה המונית,
ולקבל חמש מאות לייקים ואהדת ציבור,
וזאת עוד לפני שנעשה בירור.
ליאור כתב פוסט על אור הנר של מבוצינא דקרדינותא – מושג קבלי מעניין. קו המידה המגביל את אור האינסוף.
ינון כותב ומתרגם מניטשה –
מקור המוסר/המצפון הוא פחד.
ואומר שכך כתב גם שייקספיר.
אני אומר – ביהדות יש שני מקורות – אהבה ויראה, בנצרות – אהבה (אבל למעשה גם הרבה יראה יש שם. הם אומרים 'אין פחד באהבה, אדרבא, האהבה מגרשת את הפחד).
וביטוי יפה בארמית – בדחילו ורחימו – ביראה ובאהבה.
עוד נדון בזה, אני משער.
לאחי כתבתי שנאום בן גביר אתמול הזכיר לי את הפרק על אובריין הנאצי בסיינפלד, שג'ורג' וג'רי תופסים את מוניתו.
וגם קטע יפה בארץ נהדרת על שמורות חילוניים ששיתפה לי-את.
וקטע חזק של ינון מגל עם כתובת 'לך' צמודה לכל אנשי הממשלה היוצאת.
ולגיסתי השארתי שאלה – האם ישראל יש מזל? בינתיים אמרה שכן, אבל ישראל מעל המזל, והביאה דוגמה את סיפור בתו של רבי עקיבא ביום נישואיה, שהביאה צדקה לעני וכך ניצלה. עוד 'ריבה' אחת, אגב. יפה, אבל אני רוצה תשובה נרחבת יותר. על מזל, ועל צירופי מקרים.
שבת שלום.
מחשבות לעצמי 