יומן אחר-צהריים, 11.10.22
הקשבתי לשלושת הפרקים האחרונים בפודקאסט 'עושים פסיכולוגיה' על פוסט טראומה. לא הבנתי הרבה, חוץ מבפרק השני, שבו מדברת בחורה אחת, בעיקר על אונס, אבל גם על עוד דברים. אלו חומרים קשים ביותר, ובהתחלה יש הזהרת טריגר. ובאמת, כשהתחלתי להאזין לזה לפני כמה שבועות נאלצתי להפסיק באמצע. היה כבד מדי מבחינתי.
בכל אופן, יש כמה טיפולים לזה, גם חדשניים, כמו mdma, והסכנה הגדולה ביותר, הם אומרים, היא הימנעות.
נראה לי שאני אדם פוסט טראומטי בהימנעות. אבל אין מה לעשות עם זה, תאמינו לי.
*
פסוק ידוע –
מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם.
לא כאן.
*
בדף הדתל"שים מישהו הילל את המסורתיים. עניתי –
כן, הם הרבה יותר נוחים, אבל זו בינוניות. וחוץ מזה הרבה פעמים הם קיצוניים בלאומנות, ממה שאני מכיר.
(תגובה לא פוליטקלי קורקט, ובכל זאת).
*
ולצור ארליך שהעלה שיר של אלתרמן –
אלתרמן יכול לומר בלא יודעים, היום אי אפשר לומר זאת.
*
ולאלון מזרחי שהעלה משהו על הנער מבני מנשה שנרצח –
מקרה הרצח הזה מזעזע בכל מקרה. באשר לשנאה, צפי: היא תתגבר.
*
מהפייס שלי –
נראה שאנחנו מידרדרים למערב הפרוע.
חלק לבם – עתה יאשמו.
קטע 'האביר השחור במונטי פייתון –
מזכיר לי את מלחמת ישראל בפלסטינים.
(וגם אותי).
*
פסוק מדברי הימים –
אִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ.
שלח – חרב.
*
מילון – קץ.

*
כל הדברים יגעים.