יומן אחר-הצהריים, 10.11.22
הימנונות הימין
ביומן הקודם כתבתי –
שוב חוזר הניגון – הימנונות הימין, ארוגנטיות האנשים. לי היה די מזה.
מה הכוונה?
הנה התכתבות עם מנחם עם 'ויחשבה לו צדקה'. את דעתי כתבתי כאן קודם. אלא שהדעה המקובלת היא שה' חשב זאת לאברהם לצדקה, דבר לא הגיוני בכלל. שאלתי את מנחם מי למי, אמר לי כך.
אבל זו לא התשובה הנכונה, ובודאי שלא המלאה. למעשה, חלוקות הדעות. אז אמרתי זאת. אבל אז מתווכחים איתי. רגע, אתם בכלל ידעתם שקיימת פרשנות נוספת? סביר שלא. ואם לא, וחידשתי לכם – לפחות תנו קרדיט, הכרה, כבוד!
חז"ל אמרו – כל הלומד מחברו דבר אחד חייב לנהוג בו כבוד. אבל לגביי לא מקיימים את זה.
וכך שנים – לומדים ממני, שואבים ממני, אבל לא נותנים הכרה או כבוד. וגם לא תגמול.
מאות ביקורות ספרים כתבתי – שקל לא קיבלתי על זה. וספרים שאני כתבתי – זכו להתעלמות גורפת.
אז באמת, היה לי די מזה, ואיני משתף עם זה פעולה.
וזה-זה שלטון ביבי – ניצול שקרי, ואחר-כך בא כל רצף הדברים הנוספים, ובראשם ההאשמה, שכולם יסודם בשקר. אז עכשיו אתם רוצים לחזור לזה? לחלוב עוד קצת את הפרה המדולדלת והגוועה?
לכן אני אומר ואמרתי – אלה רשעים, גנבים, נצלנים, וגם גאוותנים, ושקרנים.
עד כאן.
אך להם גם רמזיהם. בבוקר שניר שיתף פורטרט של לותר, והגבתי שהיה גם אנטישמי. הוא כתב את 'על היהודים ושקריהם', וכביכול אני עושה כאן אותו דבר. אבל זה שוב אותו מעגל קסמים, שאיני רוצה ליטול בו חלק! אני אמרתי – איש באמונתו יחיה. וכן – אם טוב בעיניכם – הבו שכרי. (וכן, שוב, בברית החדשה פסוק זה נאמר על יהודה איש קריות. אך כבר אמרנו שג'ודאס הוא היהודי).
וכן נאמר המשפט 'הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם'. אמרתי – תאווה וקנאה אני מבין (אישית), אך מה עם הכבוד? ואכן – מעולם לא רדפתי כבוד, אבל יש הבדל בין ענווה והשפלה, ובין נדיבות לניצול. אז כן, תנו כבוד! וקרדיט ('המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם').
אלה, אלה הימנונות הימין. שוב ביבי. בחיי שאין לי כוח לזה.
וסימנך – אלי כותב על 'הימנונות המוות' במוסיקה.
והם חוזרים גם ברובד האישי.
מנוולים. (שיפנו כלפייך כמובן).
וכן הימנונות הכלכלה ושאר הדברים.
מחשבות לעצמי 