על רציחות פוליטיות

יומן בוקר, 7.11.22
על רציחות פוליטיות.

המצב בכי רע, אישית ולאומית.
בינתיים, מספר רעיונות שדנתי בהם.
אתמול יצא בסוף מעניין. כאמור, צפיתי בהרצאה של ד"ר יגאל בן נון, שדיבר על שושלת בית דוד, שלדעתו היא לא יכולה להיות רצופה, והוא שם גם מזכיר את רציחות המלכים הרבות והחלפת השושלות שבממלכת ישראל, מצד שני. האם יכול להיות שבממלכת ישראל היו כל-כך לא נאמנים ואילו בממלכת יהודה היו נאמנים לגמרי? לדעתו זה לא הגיוני. אחזור לזה במשך.

בהמשך היום, סמוטריץ' אומר, יום לאחר יום הזיכרון לרצח רבין, שרבין הוביל תהליך הרסני למדינה, וגם שהשב"כ אחראי במידה רבה לרציחתו. אלה דברים מכעיסים. אבל לגבי הדבר הראשון – רבים חושבים כך, ומותר לחשוב, ולגבי הדבר השני – ובכן, מה בדיוק עשה שם אבישי רביב, שכונה 'שמפניה'? ודאי שהיה מעורב בהתססה במידה כזו או אחרת. אגב, כששאלתי זאת בפייסבוק לא קיבלתי תשובה. לפחות דבר אחד נשאר יציב. ובכל מקרה נראה שתיק רבין נפתח.

ולבסוף, אתמול אלי שיתף תרגום שלו להקדמה של הפילוסוף פוקוק ל'מחשבות על המהפכה הצרפתית', וסיימתי לקרוא אותו רק בערב, כ-14,000 מילים. ועניתי לאלי תשובה עקרונית –

היי אלי, סיימתי לקרוא את המאמר (למעשה להקשיב לו), וכאמור – היה לי קשה לעקוב אחר כל הטיעונים. אבל יש לי מחשבות משלי על המהפכה הצרפתית, ואוכל לשתף אותך בהן –
לדעתי, יש עמים אציליים, כמו הבריטים, שהחליטו לשנות את השלטון ועשו זאת, אך עשו זאת תוך מתן כבוד לשלטון המלוכה הקודם, ועד היום הם מכבדים את משפחת המלוכה שלהם. לכן השלטון בבריטניה עבר בצורה חלקה פחות או יותר. לעומת זאת יש עמים מנוולים, שרוצחים את מלכיהם. כאלה היו הצרפתים, ולכן גם שנים רבות המשטר שם לא היה יציב – תחילה שלטון הטרור, ולאחר מכן הרפתקאות נפוליאון. וכן עד היום אנשים רבים חושבים שהצרפתים הם מנוולים. וכך היה גם אצל הרוסים, שרצחו את הצאר שלהם, וקיבלו בתמורה שלטון הקומוניזם הרצחני. ורוסיה עד היום, בעצם, עוד לא השתקמה מכך. לבסוף, אולי הדבר תקף מבחינה מסוימת גם לישראל ולרצח רבין, שחל אתמול. גם היא בעצם עוד לא הצליחה להתאושש מכך. גם אצלה הדבר הוביל לשלטון טרור, או שלטון שטרור בצדו, בתחילה, ולאחר מכן לתהליך ארוך שקרע את העם לשניים כפי שאנו נוכחים היום. זה הניתוח שלי.

ועוד לבסוף, לזה צריך להוסיף מה שאמרתי אתמול במפגש המשפחתי – שמיד אחרי סיום הבחירות נשלפו הסכינים במחנה השמאל, וכך דרשו למשל להחליף את מרב מיכאלי. במפלגת העבודה בשנים האחרונות היו ראשים רבים, וראשים רבים עפו. לעומת זאת, במחנה הימין, יש נאמנות רבה למנהיג, עד כדי אפילו נאמנות מוגזמת. וכך, לכל אורך תקופת הליכוד – בתקופת בגין, בתקופת שמיר, וכן בתקופת נתניהו, המתרחשת בדורנו. ובמבחן התוצאה – הימין מצליח יותר. האם לא נלמד?
ועתה אוסיף כי תכונה זו של נאמנות שייכת במובהק לימין, כך למשל עולה מספרו הידוע של היידט, המאפיין את השמאל והימין בעולם לפי הערכים החשובים להם, כשבימין חשובים גם סמכות ונאמנות.

אם כך, מכאן אפשר להסיק כמה מסקנות, שעולות מהניתוח בין אם נאהב אותן ובין אם לא –
א. גישת הנאמנות של הימין מוכיחה את עצמה כנכונה יותר ומשתלמת יותר, כך בישראל וכך בעמים לתולדותיהם.
ב. רצח מנהיג הוא מאורע טראומטי, הגורר בדרך כלל תוצאות לא רצויות.
ג. וגם התיאוריה של בן נון כנראה מופרכת – יתכן בהחלט שבממלכה אחת הייתה נאמנות למוסד המלוכה, ואילו בממלכה שנייה לא. למעשה, הדברים די מקבילים למה שקורה היום בשתי הממלכות, 'יהודה וישראל', או – השמאל והימין, תל אביב וירושלים.
ד. רצח רבין הוא אירוע טראומטי, ונראה שהוא נפתח מחדש. אבל להערכתי לא בדרך טובה – גיבורי הסיפור מהצד השני – נתניהו ובן גביר – הם אלה שמובילים ומנהיגים עכשיו, וחזונו נזנח לגמרי.