על הבחירה כעת

על הבחירה כעת
מדיניותי מכאן ולהבא

אני רוצה רגע להתמקד שוב בתמונה הזו שצילמתי לא מזמן. צילמתי אותה מחוץ לביתי, שהיה בעבר ביתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שהתריע מפני הקצנה בחברה הישראלית, וצפה במדויק את העתיד. יש לי תמונה אחרת, מרחוב יפו בעיר, של גרפיטי 'ליבוביץ צדק', ויש לי תמונה נוספת, שוב מאזור מגוריי, של גרפיטי – 'כהנא גזען', אבל אני רוצה להתמקד בזו.
כשראיתי אותה לראשונה, וצילמתיה, הייתה היא כחזון בעיניי, ואמרתי שיש שתי דרכים לפרש אותו –
א. בזמן עליית הכהניזם אתה מתעסק בפרחים?
ב. אדרבא, שהם יתעסקו בכהניזם שלהם ואתה תתרכז בפרחים.
לא ידעתי מה הנכון. גיסתי ניסתה לומר לי שאולי יש דרך שלישית, אבל ממקום אחר קיבלתי – אין דרך שלישית!
ועוד שאומרים לך בחר. היום כתבתי על זה שיר, מההבט התיאולוגי. ובכן, אני בוחר, אני בוחר בפרחים!
כמה סיבות לזה –
ראשית, כוח הממשלות הוא גדול, אין לנו הרבה מה לעשות כנגדן. מה גם שכאן יש אנשים נחושים, חדורי דת, והם ערלי אוזניים ולב.
שנית, מבחינה אישית – חולשתי, נזק גופי, אינם מאפשרים לי פעילות רבה. אני למעשה כצמח, כצמח הזה.
אם כך, זו תוכנית הפעולה מכאן ואילך – יתעסקו להם הם בכהניזם שלהם, בתוכניות המדיניות שלהם, שמי יודע מה הן יהיו, ואני אתעסק בפרחים, ביופי, בצמיחה, עד כמה שיתאפשר לי.
למעשה, אורח חיי כבר בנוי לזה מבחינות רבות – עברתי בעיקר לתזונה צמחונית, אני מתרגל יוגה, ומתכנן לפתח פעילות גופנית נוספת, נעזר במיני רפואות טבעיות, נמנע מטלוויזיה, שומע הרבה מוסיקה, כותב שירים, מצלם. אלו הם חיי, לטוב או לרע.
וגם התוכניות שלהם, אני מניח, כבר מוכנות – מלחמה בבית המשפט, אולי סיפוח, וכן הלאה.
השמאל הישראלי בארץ הצטמצם, ואמרתי מזמן שכך יקרה. דור חדש יש כאן, והוא יקבע איך תיראה המדינה.
תאמרו – והאם היית אומר לגרמני במלחמת העולם השנייה לנהוג כך? אך לכך כבר עניתי – כוחותיי מוגבלים. ועדיין, כן, אם אוכל להתריע או לעזור מפעם לפעם, אעשה זאת.
ולמעשה, דמות מופת שלי גם מבחינה זו היא פרופ' רחל אליאור. פרופ' אמריטוס למדעי היהדות, בעלת בקיאות עצומה במכמני היהדות, שלה פעילות פייסבוק ענפה ונדיבה, עם חומרים מכל רחבי התרבות. והיא בעלת תפיסת עולם שמאלית והומניסטית. אך גם – וזה הדבר הרלוונטי לפוסט הזה – מעלה מפעם לפעם, בעיקר לפני שבת, תמונות של פרחים וצמחייה מגינתה.
ואולי אפשר להוסיף שהמסקנה הזו תקפה גם כמסקנה פילוסופית. כי הרבה ספרים קראתי בחיי, אך כרגע יכולת הקריאה שלי נפגעה מאוד, ובכל אופן איני מוצא בהם עוד עניין. דומה הדבר לגיבור ספרו של וולטר 'קנדיד', שלאחר מסע פילוסופי ארוך מגיע למסקנה שהשלווה נמצאת ב'טיפוח הגינה הקטנה שמאחורי ביתו'.
מסקנה עגומה אולי, מאכזבת, אבל זה מה שיש כרגע.